אמבאטהה סוטה – דיגהה ניקאיה 3

בסוטה זו יש חלקים העשויים לתת לקורא הרגשה שהוא קורא סיפור פולקלוריסטי. היא מאירה נושאים כמו יכולתו של הבודהה להיות בעל גוף של אשליה צלולה, או הסיפור על קאנהה(קרישנה).

מבוא

הברהמין הצעיר אמבאטהה נישלח על ידי מורו, פוקהאראסאדי לנזיר גוטאמה, כדי לברר האם הבודהה אכן גדול כפי שמתארים אותו האנשים. כדי לבחון את גדולתו של הבודהה,נתן המורה לאמבאטהה את התורה של 32 סימנים גופניים של אדם גדול. התורה עצמה אינה מתוארת בסוטה, רק העובדה שאמבאטהה קיבל אותה, מוזכרת.

אמבאטהה המלווה על ידי חבריו, הולך אל הבודהה, וניפגש עם מי שחצה את הסבל, אך כבר מתחילת השיחה הוא מפגין חוסר כבוד וזלזול בגוטאמה ובשבט השקיה, בו נולד המואר. בודהה אמר כי אמבאטהה מתנהג באופן מחפיר – ככלות הכול האיש הצעיר אינו מרסן את כעסו, למרות העובדה שגוטאמה מבוגר ממנו, והיפנה עורף לעולם הרגיל. חרף  דבריו של הבודהה, אמבאטהה כעוס עוד יותר, ממשיך לבטא את סלידתו מן בודהה ומן שבט השקיה. בודהה שואל את אמבאטהה מה הסיבה לעוינות זו, ומתברר כי אמבאטהה ביקר פעם בעיר שנשלטה על ידי שבט השקיה, ולא קיבל יחס מכבד כפי שציפה. הבודהה אומר לאיש הצעיר בנימה מפייסת, כי אפילו ציפור קטנה מצייצת בקינה כפי שהיא רוצה – ואל לו לאדם להיעלב מזוטות שכאלה. למרות זאת אמבאטהה ממשיך לדבר אל הבודהה בזלזול, ומוכיח אותו על השתייכותו לקאסטה נמוכה, כשהוא קורא לו "נזיר גלוח ראש".

אז מסביר הבודהה כי השבט אליו משתייך אמבאטהה (שבט הקאנהה), נחות במעמדו משבט השקיה. הוא דרש מאמבאטהה לאשר קביעה זו, אך אמבאטהה שתק. אז מעיר הבודהה חזיון של יאקשה  וג'ראפאני (אל זועם), האוחז שרביט ברזל בוער מעל ראשו של אמבאטהה, כשהוא גורם לחזיון זה להיות נגיש גם לאיש הצעיר. "ענה לשאלתי או שראשך יותז!" אומר הבודהה לאמבאטהה, וזה נאלץ להודות כי  דברי הבודהה דברי אמת הם. לאחר מכן חבריו של אמבאטהה מביעים כלפיו בוז, אך הבודהה עוצר בעדם, כשהוא מסביר כי אימו של הקאנהה (קרישנה), הייתה שיפחה, אך קאנהה הפך להיות גדול בחכמה וסידהה, והשתייכות למשפחתו ,ואינה ראויה כלל לבוז, נהפוך הוא, היא ראויה לכבוד. רק אחרי דברים אלה, מכריז הבודהה, כי מה שראוי לכבוד והערצה, היא מוסריותו של ולא ייחוס אבותיו.

ההצהרה של יסודות המוסריות

בהמשך, יוצר הבודהה מערכת כללים למשמעת נזירית (החוזרת בכל הסוטות). אם בבראהמאג'אלה סוטה (דיקהה ניקאיה 1), הבודהה מדבר על חוסר המשמעות של מחמאה על מוסריות גבוהה בהשוואה למחמאה על חכמה, הרי בסוטה זו לתיאור של כללי מוסר יש משקל ייחודי, מאחר ומוצגת בה עליונותם על ערכיו הארציים של אמבאטהה.

ביו הערכים הנעלים, הבודהה מלמד אי-פגיעה ביצור חי, כולל זרעים וצמחים (נזיר החי על נדבות, נודד ללא מקל או נשק, מסרב ליטול מה שלא ניתן לו).

נזיר (למען שמירה על שלוות המחשבות), מפנה עורף לעולם, ומפנה עורף לנוהג לקיים יחסי מין.

התגברות על ארבעה חטאים של דיבור אז מפורטת: שקרים, לשון הרע, גסות ורכילות.

בהמשך מציג הבודהה את התנהגות הנזירים הרצינית ומאופקת, כסותרת את התנהגותם של אלה העסוקים בסגידה לערכים ארציים ולהנאות החושים. לאחר מכן כמו בסאמאנאפאלה סוטה (דיקהה ניקאיה 2), ישנו תיאור מפורט של השלבים להשגת פירות נראים לעין של הנזירות. תיאור זה כולל את הרעיון שהמתבונן רואה בתודעתו איכויות שליליות, המובילות לסבל, כמו אדם הרואה צדפים וצדפות באגם צלול. לאחר מכן, ישנו המשך טבעי לשיחה על תיקון נימוסיו הגרועים, וחינוכו הלקוי של אמטאבהה.  הבודהה אומר לאיש הצעיר, כי כל הגורואים הנערצים של הברהמינים, שחיברו את הטקסטים, אותם לומדים אמבאטהה ומורו, ואת כל השירים שאמבאטהה ומורו שרים, היו סגפנים, שלא נהו אחרי הנאות החושים. כפי שאמבאטהה ומורו פוקהאראסאדי עושים.

יתר על כן, אמיטאבהה ומורו מנועים מארבעת "השערים" ("שערים" קטנים או "פתחים", המאפשרים לאדם לסגת ממצב הבורות) קטנים יותר והידע של הבודהה והטוהר שלו: הם לא פרשו מן העולם עבור הצניעות המחמירה ביותר, לא פרשו מן העולם למען סגפנות, לא שרתו את האש, ולא הקימו בתי מחסה עבור הנזירים.

הסיום של הסימנים הנסתרים  של הבודהה

בראותו כי ספיקותיו של אמבאטהה לגמרי מפוזרים, בדרך קסם מראה לו הבודהה חזיון של סימן ניסתר, עמוק בתוך בגדיו, וגם לשון ארוכה באמצעותה יכול הבודהה להגיע לחורי אוזניו ומשם להגיע למצחו. אמבאטהה חוזר למורו.

תגובתו של המורה

הברהמן פוקהאראסאדי כועס על אמבאטהה, על כך שבהתנהגותו יוצר דעה שלילית אצל הבודהה גם על אמבאטהה וגם עליו. פוקקהאראסאדי גס רוח ובלתי מרוסן כלפיו – הוא בועט בו ברגליו. אז הוא הולך לבודהה בעצמו. גם הוא רואה את החיזיון של הסימנים המופלאים של הבודהה. הברהמין המכיר בגדולתו של הבודהה, מקשיב לדרשה, ומבקש מן הבודהה לבקר בביתו, כאשר יזדמן לכפרו. כך הוא פותח את ה"שער" הקטן יותר, שער הכנסת אורחים לחברי הסנגה. על פי מה שנאמר קודם, אך ברור הוא כי רמה גבוהה של מוסריות עדיין אינה זמינה לברהמין זה.

ולדימיר פיאצקי

תרגום: יהודית זבולון