סאמאנאפאלה סוטה (פירות הדרך הרוחנית) – דיגהה ניקאיה 2

מבוא

אג'אטאסאטו ודהיפוטה, מלך מגאדהה, בעודו מתענג על ערב יפיפה עם ירח מלא, החליט לבקר אדם קדוש ולשמוע ממנו הדרכות מעוררות השראה. הוא התייעץ עם פמלייתו: מי הנזיר שיתכבד בביקורו של המלך? יועציו הציעו לו מספר מורים מכובדים הראויים לביקור, אך אחרי שהקשיב לעצות יועציו שתק המלך. הוא שם לב כי אחד מאנשי פמלייתו שמר על שתיקה, כאשר חבריו נתנו למלך את המלצותיהם.

המלך פנה אליו וביקש את עצתו. האיש הציע למלך לבקר את הבודהה.

המלך קיבל את ההצעה בשמחה, והורה כי כל התהלוכה המלכותית האדירה הרוכבת על פילים, הכוללת את המלך, נשות המלוכה, והפמליה המלכותית, יתאספו מיד לביקור אצל הנזיר.

יחד עם זאת ,בהתקרבו לחורשת המנגו, בה שהה המבורך(הבודהה), חווה פתאום המלך חרדה ופחד. הוא שאל את יועצו: "האם בכוונתך למסור אותי לידיו של אויב? איך אפשרי מצב בו התקהלות כה גדולה של נזירים המקיפים את הבודהה, לא מייצרת רעש?" אך היועץ הרגיע את המלך, ובעודו מתקרב לבודהה היושב בקרב הנזירים, הוא החל להעריך את השתיקה והרוגע ששררו במקום. הוא ייחל לבנו לחוות רוגע ושקט כפי שהוא חווה במקום זה.

שאלתו של אג'טאסאטו ודהיפוטה

המלך מנה מספר מלאכות, החל ממלאכתו של הלוחם, עד עובד בית המרחץ והאורג, וציין כי כל האנשים העוסקים במלאכות אלה, ניזונים מפרי עמלם ומענגים את עצמם ואת הקרובים להם, ומגישים מנחות.

פרי עמלם ניראה לעין. האם ניתן באותה דרך לציין את פרי עמלו של הנזיר, כך שהוא ייראה לעין העולם?

שאלתו הנגדית של הבודהה

הבודהה הביע את משאלתו לענות על השאלה, אך ביקש מן המלך ענות על שאלתו הנגדית. האם הזדמן למלך לשאול נזירים אחרים את אותה השאלה? ומה הייתה תשובתם?

המלך ענה תשובה חיובית ומנה סידרה של שיחות בהן הוא שאל את אותה שאלה. הוא מנה את אותם שמות של נזירים, עליהם המליצו לו יועציו לבקר. ועתה התברר מדוע שמר המלך על שתיקה למשמע המלצותיהם. הסיבה הייתה כי השיחות עם הנזירים האחרים לא סיפקו את המלך. הוא סיפר כי כאשר שוחח איתם, הוא חש כאדם שבא לשאול על פירות עץ המנגו, וקיבל תשובה על פירות עץ הלחם, או כאדם השואל על פירות עץ הלחם, מקבל תשובה על פירות עץ המנגו.

אחד מן הנזירים כתשובה, החל לדבר על חוסר המשמעות של כל פעולה; האחר-על טיהור התודעה, במעבר ממצב אחד לאחר; השלישי- על הרס ה"אני"; הרביעי- על קיומם ועל אי קיומם של אלמנטים והאינטראקציה ביניהם; החמישי-על סגפנות; השישי ענה בהתחמקות כדג חלקלק. בתארו את אכזבתו משיחות אלו, חזר המלך על שאלתו המקורית, כשהוא מבקש תשובה מן הבודהה.

הבודהה ענה: קיימת אפשרות לציין פרי ניראה לעין לנזירות. והוא שואל את המלך שאלה נגדית נוספת. לו היה למלך עבד חרוץ ומסור, ועבד זה היה אומר לעצמו: "אדוני הוא אדם וגם אני אדם. אך אדוני חי חיים מלאי הנאות, כמו האלים, בעוד אני מבלה את היום כולו בעבודה קשה. מדוע שלא אצבור אף אני זכויות כפי שעושה אדוני?" והעבד מפנה עורף לעולם הרגיל, מתלבש בבגדים של נזיר עני, והוא נע ונד בראש מגולח. (בהודו הייתה לעבד ההזדמנות לעזוב את אדונו,ולפנות לנזירות). אם כאשר יפגוש העבד את אדונו לשעבר האם האדון יפקוד עליו , כאילו היה עדיין עבדו?

המלך עונה: להפך,הוא יקבל את כל הכבוד והסיוע לו יזדקק.

הבודהה שואל: האין זהו הפרי הראשון הנראה לעין של הסגפנות?

המלך עונה: אכן כן.

בהמשך חוזר הבודהה על אותה חקירה הנוגעת לאיכר, ובעל רכוש ,המשלם מיסים למלך. ושוב מתברר כי כמו הנזיר, האיכר ובעל הרכוש יקבלו חופש גדול יותר ויראת כבוד. אך המלך ביקש לציין פירות יפים ונעלים יותר מאלה שציין הבודהה. והבודהה ממשיך בהסבר, והפעם הוא מתאר את הפירות הנראים לעין של הסגפנות, שמצאו חסידיו של הער המושלם.

הפירות הנראים לעין של הסגפנות שהשיגו חסידיו של הער המושלם

בתחילה תלמידו של הער רוכש תחושה של ביטחון מוסרי. ביטחון זה הינו תוצר של העובדה כי הנזיר מתבונן בטוהר המוסריות, אינו פועל באלימות כלפי העולם הסובב אותו, אינו מנסה לשלוט בו, אינו מחפש כבוד והטבות, ולכן חש מוגן מפני חרדה ונזק הנגרמים כתוצאה מהשתוקקות. הפרי הנראה לעין פה הוא שלווה ואושר של הנזיר המוגן מאיכויות שליליות של תודעתו. הבודהה משווה אושר זה עם אושרו של המלך שנימשח למלך וניצל מפגיעות מידי אויבים. בהמשך הבודהה מונה איכויות מסוימות המלוות את השגת הביטחון המוסרי.

. שליטה על רגשות, באמצעותה, חמדנות, חוסר שביעות רצון ואיכויות לא רצויות אחרות אינן מתפתחות בתודעתו של הנזיר.

. מודעות עצמית ,התחשבות המחוברת להתבוננות בגוף ופעילויותיו.

.  שביעות רצון הנובעת מריסון.

ואז מתאר הבודהה את פירות תרגול של ריכוז, התגברות על חמשת המכשולים: חמדנות,

  קיבעון, חרדה וספיקות. פירות אלה מתוארים על ידי משלים:

. ההשתחררות מחמדנות מדומה לאדם שלווה כסף, פתח עסק, והעסק המשגשג מאפשר לו להחזיר את חובו ולפרנס את עצמו ואת אשתו.

. ההשתחררות מרצון רע מדומה לאדם שהחלים ממחלה קשה, המזון שהוא אוכל מחזק אותו, וכוח מופיע בגופו.

. ההשתחררות מקיבעון הינה מצב בו אסיר משתחרר מכלאו בריא וללא פגע, כשהוא לא איבד דבר מרכושו.

. ההשתחררות מחרדה, ועינוי פנימי, הינה מצב בו עבד שהיה תלוי בפקודות של אדם אחר, אך הפך להיות חופשי, כשיש לו הזכות ללכת לאן שיחפוץ.

. ההשתחררות מן הספיקות היא כאותו אדם עשיר, הצועד עם עושרו בדרכים קשות למעבר ,חש רעב ופחד, ולבסוף הוא מגיע למבואות הכפר. הבודהה מתאר את מצבו של אדם שהשתחרר מחמשת המכשולים, כשמחה בלב, תחושת מלאות שלאנרגיית התודעה, עם אושר ושלווה הממלאים את הגוף. בהמשך הבודהה משתמש בארבעה דימויים על מנת להסביר את ארבעת השלבים של העמקת הריכוז.(ארבעת הדיהנות או הג'יהנות).

בודהה משווה את השלב הראשון בו התודעה המודעת מכפיפה את פעילות החושים, למטפל בבית המרחץ, היוצר חתיכת סבון מאבקת סבון,מפזר עליה מים מכל עבר,  כאשר אף חלק של אותה חתיכת סבון נותר ללא לחות. כך גם התחושות מקבלות לחות מן התודעה, ומחובקות על ידה כמכלול אחד.

השלב השני, המצב בו הריכוז שבלב, השולט על פעולות התודעה, מובן, דומה לאגם הנוצר על ידי מעין של מי תהום. אגם זה אינו תלוי במקורות מים חיצוניים, בין אם הם יהיו נהרות או גשמים.

השלב השלישי, שלב האיזון, השולט על הריכוז בלב, דומה ללוטוס הכחול והאדום הנולד בבריכה, גדל בבריכה, רווי  בלחות של הבריכה, מבטא בשלמות את קרירות הבריכה. זהו גם מצבו של המתבונן, חופשי מכל תנודתיות של התודעה.

השלב הרביעי, מודעות טהורה החובקת את מצב האיזון, דומה למתבונן היושב כשכל גופו עטוף בבגדים לבנים, כך שאין שום חלק בגופו שאינו עטוף. בדומה, גם המודעות עוטפת את המתבונן באופן מלא.

הבודהה ממשיך את ההסבר על הפירות אותן משיג המתבונן, כשהוא מונה מגוון יכולות על טבעיות (סידהים). בתחילה יוצר המתבונן גוף של אשלייה צלולה, בעל איכויות מושלמות. איכויות הגוף האשלייתי באות לידי ביטוי בדרכים רבות: היכולת להתבטא בהרבה גופים ולאסוף אותם לגוף אחד; היכולת להיות ניראה (בתוכו) ובלתי ניראה; לעבור דרך קירות או לצאת ממכשולים; לצלול לתוך האדמה ולצאת ממנה, כפי שיוצאים מן המים; ללכת על מים כפי שהולכים על האדמה; לעלות לשמים ישובים ברגלים משוכלות; לגעת ביד בשמש ובירח.

בהמשך מסביר הבודהה את הסידהים השונים:

.  היא היכולת לשמוע את קולות עולם האלים.

.הידע לחיבוק הלב – היכולת להבין את איכות ותוכן המחשבות של יצורים אחרים (איכויות של מיומנות וחוסר מיומנות). כפי שאדם מסתכל לתוך כלי מלא מים ורואה את פניו ואיכויותיו, כך גם המתבונן מבין את ידיעת הלב של יצורים אחרים.

. היזכרות בחיים קודמים וידיעת הלידות העתידיות.

. לבסוף הבודהה מדבר על השגת מצב של צורך בלידה שנייה נהרס (הצורך לחזור לסמסרה), נדרים מתגשמים, כל מה שצריך להיעשות נעשה, אין שום דבר שקיים אחרי מצב זה (אין דבר יפה ונשגב ממצב זה).

תגובתו של המלך אג'אטאסאטו

אחרי שהקשיב להדרכותיו של הבודהה, חש בהם המלך אמון, ולפתע נעשה ברור מה הניע את המלך לחפש בנחישות כזו הסברים לשאלתו. המלך הביע חרטה על פשע שביצע, במצב של עיוורון שנגרם כתוצאה של צמא לכוח וחמדנות. אג'טאסאטו רצח את אביו כדי לתפוס את המלוכה. נעשה ברור מדוע המלך, שהתרשם מהשלווה של קהילת הנזירים, רוצה את אותה שלוות התודעה גם לבנו- מפחד שמא בנו יעשה כמעשה אג'טאסאטו עצמו. לכן חיפש המלך הדרכות, שירגיעו את הפחד והצמא.

כאשר המלך, שקיבל מחסה בשלושת אבני החן,עוזב את הבודהה, מסביר הבודהה לנזירים שלולא היה המלך מבצע פשע  חמור זה,הוא מקבל ביטחון מלא בדהרמה, ביטחון שהיה שומר על הריכוז שלו בדהרמה.

ולדימיר פיאצקי

תרגום: יהודית זבולון