מאהאנידאנה סוטה, דיגהה ניקאיה 15

שיחתו של בודהה עם אננדה על חוליות שרשרת הסבל (נידאנות)

פעם אמר אננדה לבודהה בפליאה שהוא מבין את תורת הנידאנות (חוליות של שרשרת הסבל) באופן מלא, על אף היותה תורה עמוקה וקשה להבנה. בתגובה, בודהה מזהיר את אננדה: "אל תאמר כך, הרי אי-הבנה של תורה זו גורמת לחוסר שקט ולהסתבכות התודעה". כלומר, לא כדאי להתגאות בהבנה שהושגה, אלא יש להתעמק יותר. לאחר מכן, בודהה מדריך את אננדה בתורת הנידאנות.

הדרכה זו מיוחדת במינה בכך שהבודהה מראה כיצד תמצית התורה על חוליות שרשרת הסבל יכולה להתבטא בשרשראות חשיבה שונות לחלוטין. זוהי שיטה אנליטית גמישה במיוחד, שאינה מוגבלת ע"י שרשרת החשיבה הפופלארית של תריסר הנידאנות.

הזדקנות ומוות

אילולא הייתה לידה בגוף של אלים, בגוף של רוחות, של שדים, של בני-אדם ושל בעלי-חיים, לא ניתן היה למצוא הזדקנות ומוות באף מקום. לכן, לידה מהווה את הסיבה להזדקנות ולמוות.

לידה                     

אילולא הייתה משיכה לקיום בכל אחד מן העולמות: בעולם של רגשות, בעולם של צורות, בעולם ללא צורות– לא הייתה לידה. לכן, משיכה לקיום מהווה את הסיבה ללידה.

משיכה לקיום

אלמלא היו רעב רגשי, אשליות\תפיסות מוטעות, ביצוע של פולחן או טקסים המחזקים תשוקות, ואמונה ב"אני", מאין הייתה מופיעה משיכה לקיום? כל אלה הם ביטויים לאי-שקט של התודעה. לכן, אי-שקט של התודעה מהווה את סיבת המשיכה לקיום.

*בהסבר על סיבת המשיכה לקיום משתמשים במושג אופאדאנה (Upadana) שעניין תרגומו מעורר שאלות רבות. תרגומו הרגיל – תלות, היצמדות – מנוגד במידה מסויימת למשמעותו המילולית – "חומר הסקה". בסוטה זו אנו מפרשים את המושג אופאדאנה כאי-שקט של התודעה (הצתה ע"י תשוקות).

אי-שקט של התודעה

אילולא היה צמא משולש, מאין היה מופיע אי-שקט של התודעה? ללא צמא לחוויות רגשיות, ללא צמא להאריך אותן, וללא צמא לשכחה, לא היה מתקיים אף סוג של אי-שקט של התודעה. לכן, צמא משולש הוא הסיבה לאי-שקט של התודעה.

צמא משולש

אלמלא הייתה התודעה שוקעת בתחושות של העין, האוזן, הלשון, האף, הגוף והמחשבה, מאין היה מופיע צמא? לכן, שקיעה בחושים זוהי הסיבה לצמא.

שרשרת חשיבה המתארת את תוצאות הצמא

בודהה מציג לאננדה שרשרת חשיבה נוספת שמובילה גם היא להבנת העוון שבשקיעה בחושים. בשרשרת זו בודהה מתחיל את המחקר מהתנהגות רעה, כשאנשים לוקחים מקלות וסכינים, חשים עוינות, מפתחים ריבים וויכוחים, מעליבים ומכפישים זה את זה, ומשקרים.
ההתנהגות האגרסיבית המתוארת לא הייתה נוצרת אילולא היה פחד מפני אבדות, וכן רכושניות.
פחד מפני אבדן ורכושניות נוצרים על בסיס תלות ותשוקה.
תלות ותשוקה נוצרים כתוצאה מאמונה שקרית (אמונה בכך שבעלות והחזקה בדברים הינה חיוניות).
ביטחון שגוי מתפתח מתוך צמא משולש, ומתוך שקיעה בפעילות החושים.

ע"י ניתוח שרשרת זו בודהה שוב מביא את אננדה למסקנה שהתלות של התודעה בחושים היא הסיבה לסבל. בעוד שבשרשרת הראשונה התוצאות של התלות הן הזדקנות ומוות, בשרשרת השנייה התוצאה של התנהגות רעה היא לידה בעולמות תחתונים.

גבול המחקר האנליטי

בודהה חוזר לשרשרת הנידאנות הבסיסית, ומסביר: תלות התודעה בחושים מותנית במגע של איברי החישה עם אובייקטים של החושים; מגע מותנה בחיבור בין שם לצורה. חיבור בין שם לצורה מותנה בהרגשת "אני"; הרגשת "אני" מותנית בשם וצורה.

לאננדה, שסבר בתחילת השיחה כי הוא בקיא בתורת הנידאנות, מצפה הפתעה נוספת: בודהה מסביר לו שהתלות ההדדית בהיווצרות של שם-צורה ושל הרגשת ה"אני" היא הגבול של המחקר האנליטי. כלומר, עד לנקודה זו ניתן להבחין כיצד מישהו נולד, הזדקן, מת, ונולד מחדש. עד לנקודה זו ישנה דרך לתאר את כל גלגל הסמסרה המסתובב, שמורכבב משם-צורה יחד עם הרגשת ה"אני".

יצירת תפיסות על ה"אני" או הימנעות מיצירת תפיסות על ה"אני"

אנשים תופסים את ה"אני" שלהם בהתבסס על שני קריטריונים:

1)נוכחות או היעדר צורה

2)סופיות או נצחיות

כך, אפוא, אדם יכול לתפוס את ה"אני" שלו כבעל צורה וסופי, או כבעל צורה ונצחי, או כחסר צורה וסופי, או כחסר צורה ונצחי. בנוסף, אדם יכול לסבור שהוא מחזיק ב"אני" כזה בהווה או שהוא יחזיק בו בעתיד, בתנאים מסויימים. כל ההגדרות והמחשבות הללו מבוססות על תלות בשם וצורה או על דחייה של שם וצורה, ואינן פורצות מעבר למערבולת של סמסרה. כיצד ניתן להימנע מיצירת תפיסות על ה"אני"? אם לא נקשור את עצמנו בהגדרות של המצב הנוכחי או העתידי של ה"אני" כבעל צורה או חסר צורה, כסופי או נצחי, נוכל להימנע מיצירת תפיסות על ה"אני".

"אני" כהרגשה קבועה

אם אדם מאמין בקיומו של "אני" קבוע ונצחי שהוא הרגשה, יש לשאול: קיימים שלושה סוגים של הרגשות: נעימות, לא נעימות ונייטראליות. איזו הרגשה מהווה "אני" אמיתי? אילו אחת מהן הייתה בעלת "אני", "אני" זה היה נעלם עם הופעת הרגשה חדשה. מכאן נובע שאין שום "אני" קבוע שהוא הרגשה.

אם נניח שיש "אני" קבוע שאיננו הרגשה, נשאלת השאלה: כאשר אין שום דבר שניתן לחוש בו, האם יכול להיווצר הרעיון "אני קיימ/ת"? ומשום שהדבר בלתי-אפשרי, ניתן להסיק כי רעיון על "אני" קבוע כלשהו שאיננו הרגשה הינו שגוי.
אם נניח שיש "אני" קבוע שאיננו הרגשה, אלא בעל יכולת להרגיש, הוא צריך להיות מורכב משני חלקים: חלק שהוא "אני" קבוע שאינו הרגשה, וחלק שהוא "אני" קבוע שמהווה הרגשה. מאחר שאין "אני" קבוע שהוא הרגשה, ואין "אני" קבוע שאינו הרגשה, ניתן להסיק גם לגבי ה"אני" המתואר שהוא אינו קבוע, כי הוא מורכב משני חלקים לא קבועים.

לכן, – מסביר בודהה לאננדה, – מתבונן אשר אינו נאחז בתפיסות ובביסוסים לקביעות ה"אני" אינו מוטרד. בהיותו לא מוטרד, הוא מגיע לניבאנה (נירוואנה).
מתבונן כזה יודע ורואה (את האמיתה על הפסקת הסבל), אך לא אומר: "תאתהאגתה מתקיים אחרי המוות" או "תאתהאגתה לא קיים אחרי המוות" או "תאתהאגתה אינו קיים, וגם אינו לא-קיים".
מתבונן זה יודע את גבולות השפה, המושגים וההגדרות, את גבולות המערבולת של סמסרה.

*המושג "תאתהאגתה" (Tathagata) מתייחס לבודהה. משמעותו המילולית היא "מי שמגיע כך", ופירושו הוא יצור שתודעותו משוחררת.

סוגי עולמות (סוגי תודעה)

אננדה מקבל גם הסבר על שבעה סוגי עולמות בסיסיים ושתי ספירות נוספות:

1)עולם של יצורים שנבדלים זה מזה בגוף ובתודעה; יצורים כאלו הם בני-אדם, אלים מסויימים, ותושבי העולמות התחתונים.

2)עולם של יצורים שנבדלים זה מזה בגוף, אך זהים בתודעה; אלה הם אלי הג'האנה הראשונה, הנמצאים בפמליה של ברהמה.

3)עולם היצורים שדומים בגוף, אך נבדלים בתודעה; אלו הם אלי הזוהר הקורן.

4)עולם של יצורים שדומים בתכונות הגוף ודומים בתכונות של התודעה; אלו הם האלים היפים.

5)עולם של יצורים שהתגברו לחלוטין על תלות בצורות; בתודעתם אין התנגדות התפצלות, הם שוהים בתודעת חלל בלתי מוגבל.

6)עולם של יצורים ששקועים לחלוטין בתודעה; הם שוהים בתודעה בלתי מוגבלת.

7)עולם של יצורים שחיסלו לחלוטין את האמונה במציאותיות של כל התופעות; הם שוהים בריקנות.

שתי ספירות:

1)עולם של אי-קיום

)עולם שאין בו קיום, ואין בו אי-קיום

*את שבעת העולמות ניתן לשייך לשתי ספירות החסרות ברשימה: עולמות 1-4 לספירה של קיום, עולמות 5-7 לספירה של קיום וגם אי-קיום.

השתחררות דרך הסקת מסקנות ובאמצעות ניסיון ישיר

בודהה מסביר לאננדה שמתבונן מנוסה מודע לסכנות ולתכונות של כל סוג עולם (סוג תודעה), מתרחק מתלות בהנאות של כל אחת מהספירות. מתבונן כזה נקרא "משוחרר הודות להסקת מסקנות".

כאשר מתבונן משוחרר וחופשי מכבלים נכנס מרצונו לספירה או עולם כאלו ואחרים, בכל סדר שהוא, שוהה בהן כמה זמן שהוא חושב לנכון, ובאותה החפשיות עוזב אותם, לאחר שהשמיד את כל הכתמים של אי-שקט (מגרעות) של תודעתו, הוא נקרא "משוחרר בעזרת ניסיון ישיר".

אין שום דרך השתחררות עליונה על שתי דרכים אלה, – אומר בודהה.

אננדה מתמלא שמחה משמיעת הדרכות עמוקות אלו, מפני שהוא רואה כעת את מה שנחבא ממנו בעבר בתורת הנידאנות: שחרור התודעה נמצא מעבר להגדרת ה"אני" ומעבר להתקבעות בחוויות רגשיות כאלו או אחרות.

ולדימיר פיאצקי וסמדר פיאצקי
תרגום לעברית: סמדר פיאצקי וחנן פיאצקי