שלוש מנורות הידע

מאת יהודית זבולון


יהודית זבולון

בתמונה: יהודית זבולון מבצעת את סגנון הינשוף (אחד מסגנונות קונג-פו)

הלימוד הבודהיסטי מצייד אותנו בשלוש מנורות ידע, שהן שלוש וודאויות על טיבעה של המציאות. בעולם הסמסרי בו כל התופעות הן ריקות, דהיינו, ארעיות , משתנות, בלתי צפויות, וניתנות לשליטה מזערית, שלוש וודאויות אלה מהוות שערים לפיתוח ידע המאפשר לנו לחסל את הסבל.
שלוש הוודאויות הן:

1. וודאות המוות – המוות הוא וודאי. כולנו מתים. וודאות זו מחייבת אותנו להתכונן למוות, כשהמשמעות היא להגיע למצב תודעה משוחרר מהצמא על שלושת סוגיו: הצמא הרגשי, הצמא לקיום, והצמא לאי קיום.
המאבק הסיזיפי שלנו ליצור תנאים, במציאות הפיזית, שירוו את צימאוננו נידון לכישלון, ומייצר סבל נוסף. הכחשת וודאות המוות מובילה אותנו לאשליה שאנו נצחיים, וכי כל כיבוש נוסף במציאות הפיזית מחזק את אשליית היותנו חסינים מפני המוות. הכחשת וודאות המוות שוללת מאיתנו את האפשרות להתכונן אליו, וכאשר הוא קרוב אלינו, אנו מוצאים מופתעים, מאוכזבים ובעיקר מפוחדים וחסרי אונים.
הכרה בוודאות המוות מאפשרת לנו להתכונן אליו. להתכונן למוות פירושו לדעת איך לחיות כדי שנוכל לדעת איך למות, כדי שנוכל להגיע למוות במצב בו התודעה מכילה אך רגשות של שלווה, שמחה, חמלה ורצון טוב.

2. וודאות הזקנה – הזקנה היא וודאית. כולנו מזדקנים. וודאות זו מחייבת אותנו להתכונן לזקנה, כשהמשמעות היא להגיע למצב תודעה המשוחרר מכבלי האמונה ב"אני".
בצעירותנו יש בנו האשליה שאנו אמורים להישאר לנצח צעירים, וכל אדם בונה עבורו את המשמעות של "להישאר צעיר לנצח": להמשיך להיות חלק ממעגל העבודה, להמשיך להרגיש יפה ומושכת בעיני גברים, להמשיך להרגיש חזק פיזית, ולהיות מסוגל לעשות דברים שעושים צעירים, להמשיך להיות רלוונטי לילדי כפי שהייתי כשהיו ילדים, ונזקקו לי. אלו דוגמאות ספורות המייצגות חלק מאין ספור ציפיות שלנו מהמציאות כדי שנוכל לומר לעצמנו שלא השתנינו.
אנו מאמינים שהערך שלנו בעיני עצמנו ובעיני הסביבה, מותנה ביכולת לשכנע את עצמנו ואת העולם שאנחנו במלוא כוחנו, ומסוגלים לעמוד בנורמות החברתיות המקדשות נעורים, כוח פיזי, יופי חיצוני, הצלחה כלכלית, סטאטוס חברתי ותעסוקתי.
הפחד לאבד את כל אלה מביא אותנו להכחיש את וודאות הזקנה ואת האבדנים שהיא מזמנת לנו.
אנו מוצאים עצמנו במאבק חסר תוחלת באבדנים אלה, ובניסיון נואש להיאחז בשיירי יכולות, כדי להרגיש בעלי ערך ורלוונטיים למשפחתנו ולמעגל החברתי אליו אנו משתייכים. כל אובדן מפתיע ומאכזב אותנו, כי הוא לא "אמור" היה לקרות. אנו מוצאים עצמנו מופתעים ומאוכזבים מוודאות הזקנה, נעלבים כועסים ומפוחדים, מה שמייצר סבל רב.
הכרה בוודאות הזקנה מאפשרת לנו להתכונן אליה. היא מאפשרת לנו להתבונן נכוחה במי אנו עכשיו, ולהיות ברורים לעצמנו מי אנו רוצים להיות כשנזדקן. להתכונן לזקנה משמעותו לוותר על כל החלקים הבונים את הרגשת ה"אני", בהם אנו נאחזים נואשות, וממילא מאבדים אותם, כי כל החלקים האלה שבנו את הרגשת ה"אני" שלנו משתנים, כפי שכל התופעות בקיום משתנות.
על פי הפילוסופיה הבודהיסטית להתכונן לזקנה, פירושו לטהר את התודעה שלנו, ולהתחיל בכך עוד מילדות, כך שהאור הפנימי הקורן יאיר גם את האספקטים הפיזיים של הקיום שלנו.
התוצר של תהליך זה ניקרא זקנה מוארת.

3. וודאות הבורות – הבורות היא וודאית. בכולנו יש תפיסות מוטעות על עולם התופעות. תפיסות מוטעות אלה מהוות את גורם הסבל בחיינו. בעצם, וודאות הבורות היא הזיהוי שלנו את היותנו ניצבים אל מול הבלתי נודע.
להשתחרר מהבורות פירושו להשתחרר מתפיסות מוטעות אלה, לוותר על האמונה שיש לנו, או שאנו אמורים להיות במצב שתהיה לנו ידיעה מוצקה וברורה על העולם,שאנו מסוגלים לתקן מה שמקולקל או להבין למה הוא מקולקל.
להשתחרר מהבורות פירושו להבין כי קיים רצף התרחשויות הנסתר מאיתנו, ולקבל את עובדת היותנו מוגבלים, כשאיננו יכולים לראות אותו.
להשתחרר מהבורות פירושו,להכיר בעובדת קיומה של הבורות בתוכנו,ולקבל אותה, מה שיאפשר להימצא בהלוך רוח שמשמעותו:מה שקורה הוא נשגב מבינתי,מוזר לי, ולכן מגרה את סקרנותי.
הלוך רוח זה מציב אותנו בעמדה השואלת שאלות, והוא אינו מסתיים כל עוד אנו חיים. זהו תהליך בו אנו מזהים את הבורות שלנו,תהליך המרחיב ופותח את התודעה אל הבלתי נודע.
זהו תהליך בו הבורות הופכת להיות חומר בערה להתעוררות. עצם זיהוי הבורות מגביר את הפתיחות, שהיא האש המאירה את הדרך להתעוררות.