קווטה סוטה (קוואדהה סוטה), דיגהה ניקאיה 11

הבקשה של קווטה

פעם, כאשר המבורך שהה בישוב נלנדה, התקרב אליו העולמני (אדם שחי בחברה ואינו נזיר) קווטה. קווטה מבקש מבודהה שהוא בעצמו או אחד מתלמידיו יראו נס לתושבים של נלנדה. קווטה אומר שבנלנדה הגדולה, בעלת יערות משגשגים, מים, צאן ותבואה, יש הרבה חסידים של בודהה. אם בודהה או תלמידו יצרו נס, אמונתם של תושבי נלנדה בלימוד של המבורך תתחזק. בודהה מסרב, אך קווטה מבקש שוב. שוב בודהה מסרב, ושוב קווטה מבקש ממנו. אז בודהה מסביר את הסיבה לסירוב.

שלושת הניסים

בודהה מסביר לקווטה שקיימים שלושה ניסים: נס על-טבעי, נס הגילוי ונס ההדרכה.

נס על-טבעי

ניסים על-טבעיים הם: להפוך גוף אחד להרבה גופים, וגופים רבים – לגוף אחד; להיות נראה או חבוי מן העין; לעבור ללא מגבלה דרך קיר, גדר, הר; לעלות לשמיים ולרדת מתחת לאדמה, כאילו לתוך מים; לגעת בשמש ובירח ולתפוס אותם עם היד; אפילו להגיע לעולמו של ברהמה.

בודהה שואל את קווטה: "תאר לעצמך שאדם מאמין יספר על נס כזה לאדם לא מאמין, והאדם שלא מאמין יאמר בתגובה שנס זה בוצע בעזרת כשף של גנדהרבות (gandharva רוחות שמסוגלות ליצור אשליות ולתעתע את התודעה). האם יהיה דבר שהמאמין יוכל להשיב לו?"

קווטה מסכים שלא יהיה דבר שהמאמין יוכל להשיב. לכן, – מסביר בודהה, – אני מפחד, מתבייש ונמנע מהדגמת נס על-טבעי.

נס הגילוי

נס הגילוי מהווה את היכולת לדעת את המחשבות והרצונות של אנשים אחרים.

"מה יקרה אם המאמין יספר לאדם שלא מאמין על נס זה, והאחרון יתנגד ויאמר שנס זה מיוצר על-ידי אמנות המאניקה (כנראה הכוונה למצב של מדיום, שאליו נכנסים מתקשרים)?" – שואל בודהה.

שוב מודה קווטה כי לא יהיה טיעון ראוי שהמאמין יוכל להעלות. ובודהה שוב מסביר שזו הסיבה לכך שהוא מפחד, מתבייש ונמנע מעשיית נס הגילוי.

נס ההדרכה

נס ההדרכה הוא מצב שבו אדם בקיא מסביר את האמיתה על הפסקת הסבל:

1)קיימים אי-שביעות רצון, אי-שקט, מצב של אומללות, לידה בעולמות תחתונים.

2) קיימת סיבה לסבל והיא התנהגות רעה של הגוף, התנהגות רעה של הדיבור, התנהגות רעה של התודעה.

3) קיימות השמדה של תכונות רעות של התודעה, השתחררות מלידה וממוות.

4) קיימת דרך מושלמת המובילה להשתחררות, והיא מורכבת מטיהור התנהגות הגוף, טיהור הדיבור, טיהור התודעה.

כמו במרבית הסוטות של דיגהה ניקאיה, בסוטה זו מוצגים במלואם שלושת מקבצי ההדרכות, המהווים חלק ניכר מן הטקסט: מקבץ הדרכות על מוסר, מקבץ הדרכות על ריכוז (התבוננות בגוף), מקבץ הדרכות על לימוד. לתיאור מפורט של שלושת מקבצי ההדרכות ראה סובהה סוטה, דיגהה ניקאיה 10.

בודהה מסביר כי הוא יודע מנסיונו את כל שלושת סוגי הניסים, ואינו מפחד, אינו מתבייש ואינו נמנע רק מעשיית נס ההדרכה. גישה כזו הוא ממחיש באופן אירוני למדי באמצעות סיפור על מקרה שהתרחש בעבר עם אחד מתלמידיו.

מסעו של תלמיד הבודהה לעולם של ברהמה

בימים עברו החליט אחד הנזירים בסנגהה של בודהה למצוא את התשובה לשאלה היכן וכיצד נעלמים ארבעת המקורות (האלמנטים) הגדולים: רוח, אש, מים ואדמה. הריכוז של הנזיר היה חזק כל כך, ששערי העולמות העליונים נפתחו לפניו, והוא נכנס לתוכם כדי לקבל תשובה לשאלתו.

בהתקרבו להר סומרו (Sumeru) הנישא מעל הקיום, היוגיסט ראה את ארבעת המלכים הדגולים, אשר מגנים על קצוות תבל. הוא שאל אותם על היעלמות האלמנטים, אך המלכים הדגולים, המגנים על העולמות העליונים מפני אסורות (asura, שדים שנאבקים באור), לא ידעו את התשובה והציעו לשאול את 33 האלים, המתגוררים על פסגת ההר סומרו.

הנזיר הגיע למשכן האלים, ושאל אותם את שאלתו. אולם, האלים לא ידעו מה לענות, והציעו לברר את התשובה אצל מנהיגם – סאקה. גם סאקה אינו יודע את התשובה. בהמשך, מדרגה אחר מדרגה, עובר הנזיר את סולם עולמות הקמלוקה (kamaloka, עולמות האלים ששולטים בתשוקות של היצורים):

1) עולם יאמה, שבו מופסקים קרבות, והוא נשלט ע"י בן האלים סויאמה. זהו הראשון מבין העולמות הנפרדים לחלוטין מעולם בני-האדם.

2) עולם טוסיטה, שבו חיים אלים מלאי התפעלות רוחנית. מן העולם הזה הגיע בודהה שקיימוני, עולם זה נשלט ע"י בן האלים סאנטוסיטה.

3) עולם נירמנראטי, שמונהג ע"י בן האלים סונירמיטה. האלים בעולם זה הינם בעלי יכולות מאגיות בלתי מוגבלות ומסוגלים לברוא כל מה שנחוץ להם לתחושת סיפוק.

4) עולם פארינירמיטה, שבו שולט בן האלים וסווארטין. האלים בעולם זה שולטים ביצורים אחרים, והאחרונים מבצעים עבורם את כל סוגי העבודות. בנוסף לאלים בעלי חכמה נשגבת, בעולם זה נולדים מארות (mara) שמשתדלים להחזיק את היצורים במצב של תלות בפעילות החושים, כדי לשלוט בהם.

אולם, באף מן העולמות האלה אין מי שמסוגל לענות על שאלת הנזיר. אז הוא מגיע לעולם של ברהמה, שנמצא מעבר לקמלוקה (עולמו של ברהמה מקביל לג'האנה הראשונה, כלומר לריכוז חופשי מפעילות החושים). האלים בפמליה של ברהמה לא מצליחים לענות על שאלת הנזיר, ולכן הנזיר פונה לברהמה עצמו.

לאחר שהנזיר שואל את ברהמה על היעלמות ארבעת המקורות הגדולים, ברהמה עונה: "אני אדון אדיר, עוצמתי, מיטבי, יודע כל, שליט, אבי העבר והעתיד". הנזיר משיב לו: "אדון נכבד, אינני שואל האם הינך שליט אדיר וכל יכול, אבי העבר והעתיד. אני שואל היכן מושמדים ללא שארית ארבעת המקורות הגדולים – אדמה, מים, אש ואוויר".

ברהמה שוב עונה: "אני אדון אדיר, עוצמתי, מיטבי, יודע כל, שליט, אבי העבר והעתיד". ושוב הנזיר מחזיר את ברהמה לשאלתו. ובפעם השלישית שיח זה חוזר על עצמו.

אז ברהמה אחז בידיו של הנזיר, הוביל אותו הצידה, ואמר: "אתה מבין, אלים אלה חושבים שאין דבר שברהמה לא יכול או לא יודע. לכן, לא עניתי בנוכחותם. איני יודע את התשובה לשאלתך. לכן, לא טוב עשית כאשר השארת ללא תשומת לב את המבורך, והלכת למקום אחר לחפש את התשובה לשאלה שהיית צריך לשאול אותו".

אז, מהר כפי שמושיטים או מכופפים יד, התלמיד חזר אל בודהה, והציג לו את שאלתו.

בודהה סיפר לתלמיד שסוחרים שיצאו לים לקחו עימם ציפור שמגובה מעופה ראתה את החוף. כאשר הם היו יוצאים לים הפתוח, הם היו משחררים את הציפור. אם היא ראתה חוף, היא עפה לעברו, וכך הורתה לספינה את הדרך. אם היא לא ראתה את החוף, אז היא חזרה לספינה. כשבודהה מדבר על הספינה הוא מתכוון לעצמו, וכשהוא מדבר על הציפור – לתלמידו. לאחר שהתלמיד הסתובב בעולמות העליונים ולא מצא את את החוף (את התשובה לשאלתו), התלמיד חזר אל בודהה.

התשובה לשאלת הנזיר

כאשר בודהה עונה על שאלתו של התלמיד, ראשית כל הוא שניסוח השאלה אינו תקין. יש לשאול באופן הבא: "היכן אין בסיס (אין מציאותיות) למים, אש, אדמה ואוויר? היכן אין בסיס לארוך וקצר, דק וגס, נעים ולא נעים? היכן מושמדים ללא שארית שם וצורה?"

ישנה חכמה אינסופית, שאינה מוסתרת ע"י שום דבר. אין לה סממנים, ואין בה בסיס עבור מים, אש, אדמה ורוח. אין בה תמיכה עבור ארוך וקצר, דק וגס, נעים ולא נעים. כאן (בחכמה זו) מושמדים ללא שארית שם וצורה.

סיום הסוטה

לאחר שמיעת דברי בודהה, קווטה חש שמחה. מכאן ניתן להסיק שקווטה לא הזדקק בסיפוק רצונו, אלא להפך- להיפטרות מרצון זה. הצורך שלו בנימוקים על-טבעיים נבע מהיעדר הבנה ברורה של מטרת הלימוד, ולכן, לאחר שבודהה הבהיר אותה, קווטה מרוצה.

תרגום מאת סמדר פיאצקי וחנן פיאצקי