סובהה סוטה, דיגהה ניקאיה 10

מבוא

זמן קצר לאחר שבודהה עזב את הגוף, עולמני (אדם שחי בחברה ואינו נזיר) צעיר סובהה מבקש מאננדה, תלמידו המקורב ביותר של בודהה, להציג באופן מסודר את הלימוד. אננדה נפגש עם סובהה ומספר לו על שלושה מקבצי הדרכות שבודהה לימד את תלמידיו.

מקבצים אלה חוזרים על עצמם באופן זה ברוב הסוטות של דיגהה ניקאיה, אולם דווקא בסוטה זו הצגה מפורטת של שלושת המקבצים הללו נראית טבעית ביותר. 

הדרכות על מוסר

הדרשה של אננדה מתחילה מן ההסבר שתתהאגאתה, המורה של האלים ושל בני-האדם, מוסר להם את האמיתה על  הדרך. כאשר בני-האדם שומעים אמיתה זו, הם מחליטים לעזוב אורח חיים חומרי, ובוחרים להפוך לתלמידים על-מנת להגיע למוסר מושלם.

יסודות המוסר

כאשר התלמידים מחליטים לוותר על גרימת נזק לכל היצורים, הם מפתחים חמלה כלפיהם.

כאשר התלמידים נמנעים לקחת מה שלא הוענק להם, הם חיים עם לב נקי (טהור).

כאשר הם מוותרים על אורח חיים חומרי, הם שוהים בהתבודדות שלווה.

כאשר הם מוותרים על שקר, הם מעוררים אמון.

כשהם מוותרים על הכפשה, הם נהנים מהסכמיות.

כשהם מוותרים על דיבור רע, הם מדברים כך שדיבורם מגיע ללב.

כאשר הם מוותרים על פטפוטים קלי-דעת, דיבורם מביא תועלת.

מאפיינים יחודיים של אורח החיים הנזירי בתקופה המוקדמת של פעילות הסנגהה

מקבץ ההדרכות הראשון מתאר את אורח החיים הנזירי שהתקיים טרם תקופת המנזרים. בהמשך התפתחות הלימוד של בודהה כל ההדרכות הנזיריות נשקלו מחדש מבחינת אופן יישומן במנזר, ובחיי העולם החומרי. נורמות התנהגות חיצוניות הקשורות לקשיחות של התבודדות ושל אי-עשייה הפכו לעקרונות פנימיים של משמעת עצמית.

נזירים החלו לעסוק במלאכות ואמנויות מגוונות, כולל אמנויות לחימה, החלו ללמוד קארמה-מודרה (יוגה של יחסי מין) ועוד. למרות השינויים הרבים, עקרונות של חמלה, אי-רכושניות, שמירה על רוגע ונאמנות ללימוד נשארו מדדים עיקריים לנכונות התנהגותם של חסידי דרכו של בודהה.

בתחילת הפצת הלימוד של בודהה, רק סגפנים-נוודים מחוסרי מקום מחייה קבוע, שהתקיימו מקיבוץ נדבות בלבד, נחשבו לנזירים. באותה התקופה הותר לנזיר לאכול פעם אחת ביום, ורק בזמן המואר של היום, נאסר עליו לאגור מזון או אוכל, והוטלה עליו החובה להימנע מכל פעילות חומרית, ולסרב לקבל מתנות. נאסר על הסגפן ללכת למופעים, להשתתף בבילויים ובמשחקים, לחזות עתידות, למכור תרופות, להעלות רוחות וכדומה.

מצבו של אדם שטיהר את התנהגותו בעזרת הדרכות על המוסר

בודהה הסביר כי אדם אשר טיהר את התנהגותו דומה לאדם שהוכתר למלך על כס המלכות, ופטור מאויבים – אין שום צרה שהוא יכול לצפות לה. הוא חווה אושר פנימי.

אננדה מעודד את סובהה ללמוד את מקבץ ההדרכות הבא

לאחר שהוא מוסר לסובהה את מקבץ ההדרכות ראשון, אננדה אומר לו שמקבץ ההדרכות הבא הינו נעלה אף יותר, ולכן המחפש לא צריך לעצור ולהסתפק בהישג זה. סובהה מבקש לשמוע את ההדרכות הנוספות.

 

הדרכות על ריכוז

הדרכות על ריכוז כוללות את הנושאים הבאים: שמירה על שערי חיוניות הגוף (פתחי החישה), התבוננות בגוף, שביעות רצון, התבודדות, התגברות על מכשולי התודעה ומעבר דרך ארבע הג'האנות (Jhana). כל הנושאים בסוטה זו מובאים ברשימה, ללא הסברים מפורטים.

שמירה על שערי הגוף (איברי החישה)

כאשר המתבונן רואה מראה עם עיניו, שומע קול עם אוזניו, מריח ריח עם אפו, חש בטעם עם הלשון, חש מגע עם גופו, יוצר תפיסה בעזרת בינה, הוא אינו נמשך אחרי תחושות אלה. הוא פועל באופן שמרסן חמדנות ואי-שביעות רצון.

התבוננות בגוף

המתבוננים מודעים לגוף, כאשר הם הולכים לפנים או לאחור; שקולים כאשר הם מביטים לפנים ולצדדים; מתכופפים ומזדקפים; מחושבים כאשר הם לובשים בגדים ומחזיקים כלי לקיבוץ נדבות; מחושבים כאשר הם אוכלים, שותים, לועסים, טועמים; משתינים ומתרוקנים/מפנים מצואה; כאשר הם פועלים, הולכים, עומדים, יושבים, ישנים, ערים, מדברים, שותקים.

שביעות רצון

הסתפקות במועט מדמה את התלמיד לציפור בעלת כנפיים, אשר נושאת עמה את נוצותיה. כאשר מסופקים רק הצרכים הבסיסיים, הקרובים לגוף, כמו נוצות הקרובות לגוף הציפור, האדם מגיע לנינוחות.

התבודדות

מוסר נקי, איפוק, רצינות ושביעות רצון הן תכונות שהופכות את התבודדות המתרגלים למבורכת. המתבוננים מתמסרים להתבוננות תחת עץ, על הר, במערה, בבקע של צוק, בקרבת בית קברות, בסבך יער, במקום פתוח, על ערימת קש, ומשלבים את רגליהם (כדי לרסן פזיזות), זקופים (כדי להתגבר על רפיסות) ושוהים בריכוז.

התגברות על מכשולי התודעה

המתבוננים משחררים את הלב מחמדנות. הם מטהרים את המחשבות מרצון רע ושוהים ברצון טוב וחמלה כלפי כל היצורים. כאשר הם משתחררים מקיבעון, הם חשים כיצד מופיעה יכולתם לחשוב בצלילות, היכולת להיות קשובים ורצינות. בעודם מתגברים על אי-שקט וייסורים, המתבוננים חווים רוגע. לאחר שהם מוותרים על ספיקות, המתבוננים בוטחים בתכונות מיומנות של התודעה (להגדרות המכשולים ראה גם סמאנאפאלה סוטה, דיגהה ניקאיה 2).

ארבע הג'האנות

בזכות איחוד כל התכונות המתוארות לעיל המתבוננים מפסיקים את התלות בהנאות החושים, תכונות רעות נעלמות, והם מגיעים למדרגת התבוננות ראשונה. הם שולטים בחשיבה עמוקה ובהתבודדות (שהיה בריכוז).

בהמשך, לאחר שהם משחררים את התודעה ממאמצי-יתר, ושומרים על שלווה בעודם שוהים בריכוז מלא שמחה, המתבוננים אינם מתרחקים מליבו. זוהי המדרגה השנייה של ריכוז.

במדרגה השלישית של ריכוז, המתבוננם מתגברים על תלות בשמחה ומגיעים לאיזון. הגוף מתמלא באושר המשוחרר משמחה (כלומר, התודעה מפסיקה להיות תלויה במרכז גופני כלשהו, כולל הלב ששימש מוקד ריכוז בג'האנה השנייה).

לבסוף, בג'האנה הרביעית המתבוננים מוותרים על מעורבות באושר, ובדרך זו, מפסיקים את המעורבות שלהם באומללות (כלומר, ריכוזם מפסיק להישען על עונג). בגוף המתבוננים לא נשאר שום דבר שאינו ספוג בתודעה טהורה, השוחררת הן מאושר והן מאומללות.

הדרכות על הלימוד

כאשר אננדה מציג את מקבץ ההדרכות השלישי של בודהה, ראשית כל הוא מתאר את תכונות שלושת הגופים – הגס, הדק, וחסר הצורה; שנית – את ידיעת הלידות הקודמות, וידיעת חוק הקארמה;
ושלישית – את ארבע אמיתות הדרך להפסקת הסבל.

חקירת התכונות של שלושת הגופים

המודטים שחידדו את מחשבתם, ומפנים אותה להתבוננות בגוף הגס, הבעל צורה, המורכב מארבעת כוחות הטבע (האלמנטים) הגדולים, נולד מאם ומאב, נוצר ממצבורי מזון. הוא זמני, נתון להרס, שחיקה, התפרקות, השמדה. המתבוננים חוקרים את התלות של התודעה בגוף.

בעודם מתגברים על התלות בגוף הגס, המודטים יוצרים ממנו גוף דק, חסר פגמים, שאינו יודע פגע. כמו חרב הנשלפת מן הנדן, כמו נחש המגיח מתוך עור ישן, וכמו עלים הצומחים על גבעול במבוק מוסרים ממנו, כך הגוף הדק נפרד מן הגוף הגס. הגוף הדק ניחן ביכולות על: המתבוננים יכולים להתפצל להרבה צורות ולהתאחד לצורה אחת, להיות נראים או בלתי-נראים, לעבור דרך קירות, לרדת אל תוך האדמה ולהתרומם מתוכה, כאילו מתוך מים, ללכת על מים כמו על אדמה, להמריא לשמיים עם רגליים משולבות כמו ציפור, לגעת בשמש ובירח, ואף להגיע לעולמו של ברהמה.

לאחר שהמודטים חוו את תכונות הגוף הדק, הם מפנים את מחשבתם לגוף חסר צורה: הם מפתחים שמיעה שמימית. באמצעות השמיעה המטוהרת הם שומעים את שני סוגי הקול: קולות של אלים ושל אנשים, קולות רחוקים וקרובים.
לאחר מכן הם מפתחים ידע המכיל את הלב. בהקיפם עם ליבם לבבות של יצורים אחרים, הם יודעים את המחשבות ואת תכונות התודעה של יצורים אחרים. הם מבחינים במחשבות מלאות תשוקה וחופשיות מתשוקה; מחשבות מלאות שנאה וחופשיות משנאה; אשליה וחופש מאשליה; ריכוז ופיזור דעת; דבר משמעותי וזניח; מחשבה שנידחתה ומחשבה שנתקבלה; מחשבה מכוונת ומחשבה לא מכוונת; משוחררת ולא משוחררת.

ידיעת הלידות הקודמות וחוק הקארמה

לאחר גילוי התכונות של הגוף הדק ושל גוף חסר הצורה, והחלשת התלות בגוף הגס, המודטים רואים בראייה טהורה את שרשרת הלידות הקודמות. אי-התלות מאפשרת להם להבין כיצד מעשים טובים מובילים ללידה בעולמות העליונים, וכיצד מעשים רעים מובילים ללידה בעולמות התחתונים. הם מבינים זאת כאדם העומד בצומת דרכים וצופה כיצד אנשים נכנסים לבתים ויוצאים מהם, הולכים בדרך אחת או בדרך אחרת.

יישום ארבע האמיתות על דרך ההשתחררות מן הסבל

לאחר שהמודטים מבינים את חוק הקארמה, הם רואים בבירור את תכונות התודעה. הם דומים לאלו המתבוננים במי אגם הררי נקי, ורואים רכיכות וקונכיות, חול ואבנים, להקות דגים נעות ועוצרות.

מודטים בעלי הבחנה מעמיקה מכוונים מחשבה טהורה, עמידה וגמישה להשמדת התכונות הרעות של תודעתם. הם יודעים: "זהו סבל, אלה תכונות רעות של התודעה".
לאחר מכן, הם מבינים: "זוהי היווצרות הסבל, זוהי היווצרות התכונות הרעות".
אחרי כן, הם מבינים: "זוהי השמדת הסבל, זוהי השמדת התכונות הרעות".
לבסוף, הם מבינים: "זוהי הדרך המובילה להשמדת הסבל, ולהשמדת התכונות הרעות".

באלו המשוחררים מופיעה הידיעה שהם משוחררים. הם מבינים: "הלידה המחודשת הושמדה, כל מה שיש לעשות נעשה, אין שום דבר שנמצא מעבר למצב זה".

בזאת אננדה מסיים את הצגת המקבץ הנעלה של ההדרכות, וסובהה הצעיר מקבל מחסה בבודהה, דהרמה וסנגהה.

תרגום מאת סמדר פיאצקי וחנן פיאצקי