מאהאפדאנה סוטה, דיגהה ניקאיה 14 (המסירה הגדולה של הידע)

מבוא

תלמידיו של בודהה משוחחים על לידות קודמות. בהיוודע לבודהה על שיחתם, הוא מספר להם על בודהות של העבר. המשמעות של המושג בודהה היא "מואר", והוא מתייחס לכל היצורים שהגיעו להשתחררות מן הסבל (הארה). יצורים אלו יכולים להשתייך הן לעולמות הנראים לעין, כמו עולם בני האדם, והן לעולמות בלתי נראים, כמו עולמות האלים. בסוטה זו, כאשר בודהה שקיימוני מספר על בודהות של העבר, הוא מתאר יצורים שמשתייכים לעולמות האלים, ועברו בהם את הדרך האצילה.

בודהות של העבר

גאוטמה מונה שישה בודהות שנולדו לפניו: הראשון מן הבודהות המוזכרים הוא ויפאסי (ערני), שחי בתקופה שבה משך/אורך החיים הגיע ל- 80,000 שנים; הבא – בתקופה שבה החיים נמשכו 70,000 שנים; אחריהם – 60,000, 40,000, 30,000, 20,000. בודהה מספר כי אורך החיים התקצר עם הזמן, עד כי בתקופתו נדירים המקרים שבהם אורכם מגיע ל-100 שנים.

אורך חייהם הממושך של ששת הבודהות מרמז על השתייכותם לעולם האלים. כל הבודהות המתוארים ע"י גאוטמה חווים אירועים זהים, שנבדלים רק בפרטיהם:

כניסה לרחם של אישה, לידה, מפגש עם מבשרי זיקנה, מחלה ומוות, התנזרות, הגעה להארה תחת עץ מסוג מסויים המתאים לאותו הבודהה, מסירת הלימוד, הקמת סנגהה וכו'.

חייו של בודהה שקיימוני בגוף אנושי נראה-לעין, על פני כדור הארץ, מהווים את אחת מן ההשתקפויות, ההשלכות של התרחשויות קודמות בעולמות עליונים יותר. חיים כאלה מהווים תוצאה של "פריסה" של התופעות מתוך מצב חסר צורה למצב דק, ומתוך מצב דק למצב גס (תהליך הפוך לפריסה הוא התכנסות). בודהה ויפאסי הוא הדמות הראשונה בשרשרת ההתגלמויות השמימיות של בודהה שקיימוני עצמו.

שלושת הבודהות הראשונים, ויפאסי, סיקהי ווסאבהו (Vesabhu), משתייכים לעולמות חסרי צורה, ושלושתם נולדו למשפחות של קשטריים (לוחמים).

שלושת הבודהות הבאים, קאקוסאנדהה, קונאגמאנה וקאסאפה, משתייכים לעולם של צורות דקות, והם נולדו למשפחות של ברהמינים (אנשי דת).

בודהה שקיימוני עצמו הוא התגלמות גשמית, בעולם הפיזי, של שרשרת בודהות של העבר. בסיפורו הוא משתמש במונחים המאפיינים את עולם בני האדם, כמו קאסטות  (מעמדות) כדי להבהיר את הדימיון בין בודהות שעליהם הוא מספר לבין עצמו.

קורות חייו של בודהה ויפאסי

בודהה מתאר בפרטי פרטים את סיפור חייו של בודהה ויפאסי, שמכילים אירועים הדומים לאירועי המפתח בחייו של בודהה שקיימוני עצמו. התרחשויות חייו אורכות זמן ממושך יותר, כוללות ניסים, וממחישות את ענקיות העולם השמימי. מיד לאחר הלידה, העולל צועד שבעה צעדים, ואלים מלווים אותו. אצל הנסיך מגלים 32 סימנים של אדם בעל חשיבות. סימנים אלה מובאים בסוטה בצורת רשימה.

32 סימנים של אדם בעל חשיבות

רשימת הסימנים הבאה מהווה צורה עתיקה של התבוננות בגוף הדק (האשלייתי). המתבונן מדמיין גוף זה כחסר פגמים, ובעל כל סימני החיוניות. פיתוח הגוף האשלייתי מתוך הגוף הגס (כלומר מתוך אנרגיית הגוף הגס) נמנה עם אחד מפירות הדרך הרוחנית (ראה סמאנפאלה סוטה, דיגהה ניקאיה 2).

(1,2,3,7) כפות רגליים ישרות; על כפות הרגליים מופיעים סימנים של גלגל עם מאה חישורים; עקבים גדולים;

(4,6) אצבעות ארוכות וישרות על הגפות

(5,8,9) גפיים מעוצבות טוב, ולא מתוחות; רגליים כמו של אנטילופה; ידיים מגיעות עד הברכיים

(10) איבר המין אסוף

(11,12,13,14) עור בוהק, זהבהב, כל כך חלק שמתכסה באבק; מכל נקבובית בעור צומחת שערה אחת ישרה; צבע השיערות כחול-שחור, וקצותיהן מתקפלים ימינה.

(15,16,17,18,19,20) יציבה ישרה, חזה כמו של אריה, הגב בין השכמות זקוף, הגובה שווה למוטת הידיים; לסתות כמו של אריה; השרירים בולטים ומעוגלים.

(21,23,24,25,26,27) בעל חוש טעם חד, ארבעים שיניים, שיניים ישרות ללא רווחים בינהן, שיניים בוהקות, לשון ארוכה מאוד;

(28) קול נפלא כמו של ציפור שיר;

(29,30,31) עיניים כחולות (מבט צלול), ריסים ארוכים כמו של פרה, השערות בין הגבות לבנות ורכות, כמו כותנה;

(32) ראש כמו טורבן מלכותי (גדול ומעוצב טוב).

יישום האמיתה על ההיווצרות המותנית של הסבל על-ידי בודהה ויפאסי

בעודו עוסק בהתבוננות, הסגפן ויפאסי חיפש את הסיבה למוות ולסבל. הוא מצא את הסיבה לכך בלידה.

ומהי הסיבה ללידה? – משיכה לקיום (בהאווה, bhava);

סיבת ההתהוות היא תשוקות;

סיבת התשוקות – תלות בנעים וסלידה מן הלא נעים;

סיבת התלות והסלידה היא זמניות התחושות;

התחושות הזמניות חודרת אל תוך התודעה בשל מגע (כלומר בגלל הידבקות התודעה אל אובייקטים שנתפסים ע"י החושים);

מגע מתרחש עקב הישענות התודעה על ששת איברי החישה (הישענות כזו נקראת "שליטה גרועה בשערי החיונות");

הסיבה להישענות על ששת החושים היא תלות בשם וצורה;

הסיבה לתלות בשם וצורה היא הרגשת "אני",

והסיבה להרגשת "אני" היא שם וצורה!

לכן, כשאנו מפסיקים את התלות בשם וצורה, אנו משמידים גם הרגשת "אני", לידה מחודשת, מוות וסבל.

(הסבר מפורט על היווצרות מותנית של הסבל ראה במאהאנידאנה סוטה, דיגהה ניקאיה 15).

חשיבה על הסקאנדהות

בעת אחרת, ויפאסי התבונן בהופעה והיעלמות של חמש קבוצות ההיאחזות (סקאנדהות): צורה, תחושות, מושגים, אימפולסי רצון וזיכרון, ותודעה. לאחר התבוננות זו, תודעתו הזדככה לחלוטין מזיהומים.

ספק והתגברות עליו

בודהה ויפאסי חשב על כך שהפצת הלימוד עלולה להיתקל במכשולים רבים בגלל תכונותיהם הרעות של היצורים החיים בסמסרה. הוא אמר את המילים הבאות:

את אשר הבנתי – למה לי לחשוף בפני העולם?
אלה המלאים בתאווה ועוינות, לעולם לא יבינו את הלימוד שלי.
חכמתי מובילה נגד הזרם – קשה לרדת לעומקה.
בני-האדם מעוורים על-ידי תשוקות,
ולא מסוגלים לקבל אותה…

כאשר ויפאסי אמר את המילים הללו, תודעתו נמשכה לאי-עשייה. אחד מן הברהמות המוארים שם לב לכך, וראה באי-עשייה של ויפאסי סכנה גדולה. מתוך רצון למנוע אסונות שמצפים לעולם במקרה של הסתרת הלימוד, ברהמה הגיע אל ויפאסי והתחיל להפציר בארהאט לחשוף את הלימוד בפני העולם. הוא אמר כי ישנם יצורים מסויימים שמבטם מכוסה באבק של אשליות רק במקצת, והם מסוגלים להבין את הלימוד. ואז, כאשר ויפאסי הביט על העולם, הוא הבין שישנם יצורים בעלי תכונות שונות. בדומה ללוטוסים, שחלקם נמצאים מתחת למים, חלקם מגיעים עד לפני המים, וחלקם עולים ופורחים מעל פני המים – כך גם היצורים: חלקם שקועים עמוקות בבורות, חלקם צפים על פניה, וחלקם אף מתעלה מעליה.

הדרשה של ויפאסי

לאחר שויפאסי מסר את הלימוד לשני תלמידיו המוכשרים ביותר, ויפאסי הפיץ הלאה את הלימוד, והקים סנגהה ענקית. את הדרכותיו העיקריות הוא סיכם באופן הבא:

סבלנות הינה המנחה הגדולה ביותר;
ההישג העליון ביותר הוא ניבאנה.
אל תעשו רע, אלא עשו טוב,
טהרו את תודעתכם – זהו הלימוד של הבודהות.
אל תעליבו, אל תזיקו, היו מתונים באכילה,
התנזרו מן העולם, פתחו תודעה נעלה.

ביקורו של בודהה שקיימוני בארצות הטוהר

לאחר שהמבורך סיים את סיפורו על בודהה ויפאסי, הוא מספר על ביקורו בארצות הטוהר. "ארצות טוהר" הן שם כללי לעולמות עליונים, הנמצאים מעבר לסמסרה (עולם הסבל), ומאוכלסים על ידי יצורים משוחררים.

כך, במהלך מדיטציה בודהה חשב לעצמו: "אין עולם כה קשה להשגה, כמו עולם של אלי ארץ הטוהר. מזמן לא ביקרתי בו – אבקר בו עתה". ואז, במהירות שבה מכופפים או מיישרים יד או רגל, הוא הגיע לחמשת ארצות הטוהר:

  1. אוויהה (עולם של אי-נפילה), בו נולדים יצורים אשר יישמו את שלב ההתמזגות עם הדרך
  2. אטאפה- בו נולדים אלה שיישמו את שלב החזרה בפעם האחרונה
  3. סודאסה- עולם של יצורים שיישמו את השלב של אי-חזרה
  4. סודאסי- עולם של ארהאטים מושלמים (אלה שטיהרו לחלוטין את התנהגות הגוף, הדיבור והתודעה)
  5. אקאניטהה- העולם העליון ביותר, עולם של יצורים בשלב של טאטההגאטה (בעלי ידע נשגב)

בכל העולמות המבורך פגש אלים, שסיפרו כי בעבר הם השתחררו מסמסרה בזכות יישום הלימוד של בודהה ויפאסי. במהלך המסע הופיעו לצידו של בודהה שקיימוני גם אלים סמסריים, שסיפרו עליו דברים זהים כמעט לחלוטין לדברים שסיפרו האלים בארץ הטוהר על בודהה ויפאסי. עובדה זו מעידה על כך שבודהה שקיימוני, כפי שנאמר קודם, הינו התגלמות של בודהה ויפאסי.

סיכום

סוטה זו מראה שלכל תופעה בעולם הגשמי קודמת שרשרת של מצבי תודעה בעולמות עליונים יותר, חסרי צורה או בעלי צורה דקה. זוהי מהות חוק הקארמה- חוק של סיבה ותוצאה. חוק זה תקף גם לבודהה שקיימוני: תחילה הוא הופיע בעולמות העליונים, ועבר בהם את הדרך האצילה בצורה של שרשרת בודהות שמימיים, ורק לאחר מכן הוא התגלם בעולם החומרי, וחלק עם היצורים בסמסרה את הברכות והניסיון שצבר שם.
מאחר שבודהה שקיימוני ותלמידיו המשיכו לסובב את גלגל הדהרמה, הם הבטיחו המשך מעברה של דהרמה בדורות הבאים.

סיכום וניתוח: ולדימיר פיאצקי וסמדר פיאצקי

תרגום: סמדר פיאצקי וחנן פיאצקי