מאהאסאטיפטהאנה סוטה, דיגהה ניקאיה 22 (נושאי התבוננות עיקריים)

מבוא

מאהאסאטיפטהאנה סוטה הינה מקבץ של הדרכות על התבוננות בגוף, בהרגשות, בתודעה, ולמידת דהאמות – תורות המפתחות חכמה נשגבת.

המשמעות המילולית של המילה "מאהא" היא גדול, "סאטי" – זיכרון, "פטהאנה" – אחיזה. מבחינת תוכן, סוטה זו מהווה רשימת נושאים גדולה שיש לזכור ולשנן, ולכן אנחנו בחרנו לתרגם את שמה כ"נושאי התבוננות עיקריים".

בעודו שוהה בעיר מסחר הקרויה קמסאדהמה, בודהה מסר לתלמידיו את ההדרכות המקיפות הבאות:

התבוננות בגוף

1.התבוננות בנשימה

המתבוננים מתבודדים, מתיישבים עם רגליים משולבות (ישיבה מזרחית), זוקפים את הגב, ומתרכזים באיזור הפה. הם מזהים את תכונות הנשימה: האם השאיפה ארוכה או קצרה, והאם הנשיפה ארוכה או קצרה. בזמן זה המתבונן דומה לקדר מיומן, אשר יודע, בעודו מבצע סיבוב גדול של האובניים, כי הוא מבצע סיבוב גדול, ובעודו מבצע סיבוב קטן של האובניים יודע כי הוא מבצע סיבוב קטן.

המתבוננים מתאמנים להרגיש עם כל הגוף את השאיפה כאשר הם שואפים, ולהרגיש עם כל הגוף את הנשיפה כשהם נושפים. הם מפתחים כוונה לשאוף, ולהרגיע את המתח בגוף. המתבוננים מבחינים כיצד נוצר מתח, וכיצד הוא נעלם. כך הם רואים את הקיום בגוף.

2.התבוננות בתנוחות הגוף

המתבוננים מודעים למנח בו נמצא גופם: האם הם הולכים, עומדים, יושבים או שוכבים. הם שמים לב כיצד תנוחות אלו נוצרות, וכיצד הן נעלמות בהחליפן זו את זו. כך המתבוננים רואים את קיום הגוף.

3.התבוננות בפעולות הגוף

מתבוננים בעלי יכולת הבחנה חדה המופנית כלפי פעולות הגוף, שמים לב כיצד הם צועדים לפנים או לאחור; כיצד הם מביטים לפנים או הצידה; כיצד הם מכופפים או מיישרים את הגפיים; כיצד הם מחזיקים את הגלימה והקערה (בגדים וחפצים בידיהם); כיצד הם אוכלים, שותים, לועסים וטועמים; משתינים ומפנים צואה; כיצד הם ערים, אילו מנחים גופם מקבל, כיצד הם נרדמים, מתעוררים; מדברים או שותקים.

4.התבוננות באי-ניקיון הגוף

המתבוננים מדמיינים את גופם וצופים בו משיער הראש ועד כפות הרגליים, ומכפות הרגליים עד לשיער הראש, כאוסף של מרכיבים לא נקיים, המכוסים בעור: שיער הראש, שיער הגוף, ציפורניים, שיניים, עור (שכבות עליונות); שרירים, גידים, עצמות, מח העצמות; כליות, לב, כבד, טחול, ריאות, סרעפת; מעיים [כיס מרה, שלפוחית השתן וקיבה], מתלה המעי (קרום צפק התומך במעי הדק), גרגרת, מוח; צואה, שתן, זיעה; מרה, ליחה, מוגלה; דם, חלב, שומן, דמעות, רוק, רירית האף, [גופרית האוזניים], נוזלי גוף שקופים.

יש לראות את הגוף כשק הממולא במזון: מיני תבואה, אורז, אפונה, שומשום וזרעים אחרים. באותו האופן שבו רואים אנשים את השק ואת תכולתו, המתבוננים רואים את הגוף.

  1. התבוננות בארבעת כוחות הטבע (אלמנטים)

בדומה לקצב שביתר גופה של פר לחלקים והתיישב במרכז בינהם, המתבוננים רואים את הגוף כמורכב מאדמה, מים, אש ואוויר.

  1. תשעה סוגי התבוננות בבתי-קברות

מתבוננים שרואים גוף של אדם שמת לפני יום, יומיים או שלושה; נפוח, כחול ומתרקב, חושבים: "גופי גם כזה, הוא נתון לכך ולא יימנע ממנו לחוות זאת".

מתבוננים שרואים גוף הנאכל ע"י עורבים, נצים, נשרים, כלבים, תנים או מיני תולעים שונים, חושבים על כך כעל הגורל העתידי של עצמם.

המתבוננים רואים גוף שהפך לשלד עם שאריות בשר ודם על העצמות, המחובר ע"י גידים…

גוף שהפך לשלד עם סימני דם ללא בשר…

לשלד ללא סימני דם וללא בשר…

גוף שהפך לערימת עצמות המפוזרות בכיוונים שונים: פה פרקי כפות הידיים, שם – פרקי כפות הרגליים; פה גולגולת, בכיוון אחר – אגן, עצם החזה; בצד אחר – חוליות השדרה, במקום אחר נוסף – עצמות הידיים והרגליים…

גוף שנשארו ממנו עצמות מולבנות, כצבע הצדף…

עצמות ששכבו בערימה למעלה משנה…

עצמות שנרקבו והפכו לעפר…

המודטים מבערים את התלות בגוף ע"י התבוננות חיצונית ופנימית בגוף, הבחנה בארעיותו, בטבעו המורכב, ובהתפרקותו הבלתי-נמנעת.

התבוננות בהרגשות

המודטים מתבוננים בחוויה של אושר ובחוויה מייסרת ומבינים שהחושים שלהם חווים מצבים אלה (אין שום "אני" שאליו מצבים אלה שייכים). וגם חוויה שאינה נעימה ואינה לא נעימה (חוויה נייטרלית) היא מצב של החושים.

המודטים מזהים בכל אחד מסוגי ההרגשה – נעים, לא נעים, ומה שאינו נעים ואינו לא נעים – האם הרגשה זו קשורה לגוף או אינה קשורה לגוף.

הם מתבוננים בהרגשות ע"י הפניית תשומת ליבם פנימה וע"י הפניית תשומת ליבם החוצה.

כך המתבוננים מבינים את הקיום דרך החושים, ואת היווצרותן והיעלמותן של ההרגשות, ומבערים את התלות והאחיזה בהם.

התבוננות בתודעה

המודטים מזהים את מצבי התודעה:

נוכחות של השתוקקות בתודעה או תודעה ללא השתוקקות; נוכחות של עוינות בתודעה או תודעה ללא עוינות; נוכחות של אשליות בתודעה או תודעה ללא אשליות.

הם מזהים מצב תודעה מרוכז ומצב תודעה מפוזר; תודעה עם תכונות טובות מפותחות או תודעה לא מפותחת.

המודטים מבדילים בין מצבי תודעה לא משוחררים, שביחס להם קיימים מצבי תודעה עליונים יותר, לבין מצב משוחרר, שביחס אליו אין מצב נעלה יותר של התודעה.

הם צופים בתודעה כאשר היא מופנית כלפי עצמה, וכאשר היא מופנית כלפי תופעות.

כך המתבוננים מבינים את הקיום דרך התודעה, את היווצרותם והיעלמותם של מצבי תודעה; וחיים ללא תלות, בלי להיאחז בשום דבר.

למידת הדהאמות

חמשת המכשולים

התבוננים מזהים את נוכחותם של חמישה מכשולים, ומזהים את היעדרם; מזהים כיצד מופיע מכשול, וכיצד הוא נעלם. לאחר מכן הם מבחינים שלא מתרחשת היווצרות של המכשול שנעלם.

בדרך זו, במהלך כל השלבים הללו התבוננים מתגברים על חמשת המכשולים:

1)תשוקה רגשית (חמדנות, התשוקקות, תאווה)

2)רצון רע

3)ישנוניות (קיבעון)

4)חוסר מנוחה ואי-שקט (חרדה וייסורים)

5)חוסר ביטחון (ספק)

המתבוננים מודעים לתכונות אלה פנימית (משווים אותן להרגשת ה"אני" שלהם) וחיצונית (מתרחקים מהן ומודטים על היעדר אישיות העומדת מאחוריהם).

כך המתבוננים מבחינים בקיום של מכשולים, מזהים את ארעיותם וחיים מבלי להיכבל על-ידיהם.

חמש קבוצות ההיאחזות

המתבוננים חושבים על היווצרות והיעלמות הגוף (הצורה), החושים, התפיסות, שיירי הרשמים (אימפולסים של רצון הנוצרים מתוך זיכרון), מצבי תודעה.

הם חושבים על קיומן של חמש קבוצות ההיאחזות, המרכיבות את הרגשת ה"אני" ואת תפיסתה, וחיים מבלי להיכבל על ידיהן.

שש משענות פנימיות וחיצוניות של התודעה (אייטאנות Ayatanas-)

המתבוננים חוקרים את המשענות הפנימיות של התודעה: עין, אוזן, אף, לשון, גוף, חשיבה (אינטלקט); ומשענות חיצוניות: מראה, צליל, ריח, טעם, מישוש ורעיון.

הם מכירים את היווצרות הכבלים בעקבות מגע של המשענות הפנימיות במשענות החיצוניות, את קיומם של כבלים אלה, את היעלמותם, ואת הפסקת היווצרותם.

שבעה מצבי תודעה המגלמים הארה (גורמי הארה)

המתבוננים יודעים את שבעת מצבי התודעה אשר מובילים להארה ומבטאים אותה:

1)זיכרון של ארעיות הגוף והחושים

2)למידת הדהאמות

3)נחישות

4)התפעלות רוחנית (היאספות הכוחות בלב, יכולת לרסן את התודעה כמו רכב האוכף סוס)

5) טוהר וענווה

6) מודעות עצמית (סמדהי)

7) נינוחות

בהיותם מודעים להיעדר או נוכחות של תכונה מוארת בתודעה, וביודעם מתי היא מגיעה לשלמותה, המתבוננים מפסיקים את התלות בכל החומרי.

ארבע האמיתות של ההשקפה הנאצלת

המתבוננים חושבים: "כזה הסבל, כזה מקור הסבל, כזו הפסקת הסבל, כזו הדרך להפסקת הסבל."

האמיתה על הסבל

לידה, הזדקנות, מוות, עצב, כאב, צער, ייאוש, מגע וקשר עם הלא נעים, ניתוק מנעים, אי-מימוש  הנחשק – כל אלה הם מאפיינים של הסבל. וכל אלה נוצרים עם הופעת חמש קבוצות ההיאחזות – החל מלידת הגוף, כאשר כל הקבוצות מתאחדות, וכלה במוות – כאשר כל קבוצות ההיאחזות מתפרקות. קבוצות ההיאחזות נחלשות, מחמירות ומדרדרות בעת ההזדקנות. כאשר הן ניזוקות פנימית או חיצונית, נוצרים עצב, כאב פיזי, וכן צער וייאוש שחווה התודעה.
הן הקשר של קבוצות ההיאחזות עם לא נעים והן משיכה חסרת תועלת של אותן הקבוצות לנעים מהווים סבל. וגם אי-מימוש התשוקה שכל הסבל הזה ייפסק מכוח תשוקה זו בלבד מהווה סבל.

האמיתה על מקור הסבל

הסבל נובע מצמא משולש, המוביל ללידה מחודשת. צמא רגשי, צמא להאריך את הנעים (צמא לקיום) והצמא להשמיד את הלא נעים (צמא לאי-קיום) – זהו הצמא המשולש.

צמא משולש נוצר ומתקיים בכל מקום שבו נוצרת משיכה לנעים: בשש המשענות הפנימיות ושש המשענות החיצוניות של התודעה, במגע בינהן, בהרגשה הנוצרת בעת מגע זה, במחשבה הנוצרת עקב הרגשה זו, ברצון הנוצר עקב מחשבה זו, ובמעורבות התודעה הנוצרת עקב רצון זה.

האמיתה על הפסקת הסבל

הפסקת הסבל פירושה הפסקתו והיעלמותו של הצמא המשולש, דחייתו, עזיבתו והשתחררות ממנו. הצמא נדחה ונפסק באותם המקומות שבהם הוא נוצר ומתקיים – בכל מקום שבו נוצרת משיכה לנעים.

האמיתה על הדרך המובילה להפסקת הסבל

ישנה דרך אצילה המאפשרת להשתחרר מצמא, היכן שהוא לא נוצר. דרך זו מורכבת משמונה חלקים:

1.הבנה נכונה, ידיעת ארבע האמיתות על הדרך להפסקת הסבל

  1. כוונה נכונה לוותר על כל הרוע
  2. דיבור נכון, חופשי משקר, מהעלבה, מפטפוטים חסרי תוכן
  3. פעולה נכונה שלא קשורה לאלימות, גניבה, תאווה וחמדנות
  4. אורח חיים נכון, שמכוון לטיהור התודעה ומבוסס על התנהגות טובה
  5. מאמץ נכון אשר חופשי מצמא, ומבוסס על מצבי תודעה מיומנים (שבעת גורמי ההארה)
  6. זיכרון נכון של הגוף, ההרגשות והתודעה, למידת הדהאמות
  7. שהייה נכונה בארבע הג'האנות (רמות בהירות של התודעה):

ג'האנה ראשונה – מצב של התפעלות מהיפרדות התודעה ממגרעות;

ג'האנה שנייה – השגת איזון פנימי, הנשען על מודעות עצמית;

ג'האנה שלישית – ניטרליות כלפי ניסיון חיצוני המהווה את עונג פתיחת הערוצים;

ג'האנה רביעית – ניטרליות כלפי ניסיון פנימי וחיצוני.

מי שמתרכז בחריצות בנושאי התבוננות אלה, ישיג אחד משני פירות: מצב של ארהאט או, אם עדיין יישארו סימני תלות, מצב של אי-חזרה לסמסרה. את פירות התרגול (להסבר מלא על פירות התרגול ראו סמאנאפאלה סוטה, דיגהה ניקאיה 2) ניתן להשיג ע"י שינון חרוץ במשך זמן רב, למשל שבע שנים, אך אין לקחת זאת כמדד – הרי ניתן להשיג פירות אלה אף מוקדם יותר.

ולדימיר פיאצקי וסמדר פיאצקי
תרגום לעברית: סמדר פיאצקי וחנן פיאצקי