זוגיות בראי הבודהיזם

סמנטבהדרה, ציור מאת ולדימיר פיאצקי

סמנטבהדרה, ציור מאת ולדימיר פיאצקי

הרקע ההיסטורי של הנישואין:

הצרוף של צרכים רגשיים ונישואין הוא תופעה של המאות האחרונות. בחברות המסורתיות הן בעבר והן כיום, הנישואין הם עסקה. הם נועדו להבטיח את המשכיות המשפחה והקהילה ואת שמירת זכויות הרכוש.

הנישואין אם כן היו מסגרת כלכלית.

השינוי בדפוס זה החל במאה השש עשרה, עם התוודעות האירופאים לספרות יוון העתיקה שתארה מערכת דמוקרטית בה יש לפרט זכויות.

בהמשך במאה השמונה עשרה התחוללו שינויים פוליטיים כמו צמיחת הדמוקרטיה בארה"ב והתמוטטות המונרכיה באנגליה וצרפת, שהולידו את ההשקפה בדבר זכויות הפרט להחליט על גורלו וזכותו לבחור למי  להינשא.

כך השתנו הנישואין ללא הכר. ממוסד כלכלי וחברתי ופוליטי הם הפכו למסגרת רגשית. בפעם הראשונה האנרגיה של המשיכה, התשוקה ושל צרכים רגשיים כוונו לנישואין, מה שיצר בלבול גדול.

המטרה ותהליך הנישואין השתנו ,אך המבנה שלהם לא השתנה, מה שיצר עומס גדול מדי על המסגרת.

בחברה המסורתית גידלו ילדים ככוח עבודה שיסייע למאמץ הכלכלי של המשפחה. בחברה המודרנית מביאים ילדים לעולם כדי למלא בור רגשי, כדי למלא חסר רגשי.

דוגמא מייצגת לכך אנו פוגשים אצל זוגות המצויים במשבר, חווים חוסר אונים ופותרים אותו בכך שהם אומרים לעצמם: נעשה ילד. נכון שבאופן מסורתי נשים זקוקות יותר לילד, אך גם גברים זקוקים לו.

בעוד שבחברה המסורתית הגבר היה המנהיג, המציאות בחברה המודרנית לא מאפשרת לו תפקיד זה, והוא באופן תמידי חי בתחושות עלבון ותסכול, כי באופן מסורתי הציפייה ממנו היא להוביל ולהנהיג מצד אחד, ומצד שני יש ממנו דרישה להיות מה שקוראים הגבר החדש החולק עם בת הזוג שלו גם סמכות וגם אחריות. יש דרישה חברתית לניהול משותף של המשפחה כצוות.

המתח בין שתי הדרישות יוצר בלבול ותחושות של תסכול חוסר אונים וכעס.

בנוסף לכך, בקונסטלציה זו הגורם הכלכלי במשפחה משתבש לגמרי. בעוד שבחברה המסורתית השליטה הבלעדית על המשאבים הכלכליים הייתה בידי הגבר, הרי היום במבנה יותר דמוקרטי של נישואין כאשר המסגרת היא מסגרת רגשית, בתחום של הניהול הכלכלי יש אנרכיה.

הצד הכלכלי יכול להיות מנוהל ביעילות במסגרת רגשית של הנישואין רק כאשר יש הסכמה על מטרות משותפות.

כשיש הסכמה ואמון אפשר לבצע חלוקת תפקידים, ולסמוך על בעל התפקיד ולתמוך בו במילוי תפקידו.

הזוגיות המודרנית בהיותה מסגרת רגשית, קרובה במהותה למודל הבודהיסטי והתרופה לה היא איזון רגשי.

הגישה הבודהיסטית נותנת מענה עמוק ומדויק לצורך באיזון רגשי.

הפילוסופיה הבודהיסטית- ארבע האמיתות

לאור הפילוסופיה הבודהיסטית האומרת שמעצם היותנו חיים אנחנו סובלים סבל רגשי, כפי שמציינת האמת הראשונה, יש בחיינו מ"ס זירות המזמנות לנו את הסבל. אחת הזירות המשמעותיות ביותר היא זירת הזוגיות. בזירת הזוגיות הסבל הוא הדדי. שנינו סובלים מעצם היותנו חיים, ומעצם היותנו חיים יחד. הזוגיות היא זירה כה משמעותית בגלל מספר מאפיינים:

  1. היותנו תלויים באדם אחר. במונחים בודהיסטיים תלות היא בורות. אנו יכולים במהלך חיינו לפגוש סוגי תלות שונים: תלות כלכלית, תלות מנטאלית, והתלות העוצמתית מכולן הקיימת בזוגיות היא התלות הרגשית האנרגטית. זהו חיסרון, היכול להפוך ליתרון. כאשר משיטים סירה עדיף שיהיו שניים על המשוטים כי כך קל יותר לחצות את אוקיינוס הסבל. האמת השלישית אומרת שאפשר לחסל את הסבל. יש אמצעים להפסקת הסבל כאשר אנחנו מדברים על זוגיות אנחנו מדברים על האפשרות ששנינו נחצה יחד באותה ספינה את אוקיינוס הסבל.
  2. הפוטנציאל של הזוגיות להוות מקלט מפני הסבל. הדרך היחידה להפוך את הזוגיות למקלט היא להיות בעצמנו המקלט עבור בן הזוג. הדרך לקבלת מקלט היא נתינת מקלט.

הבודהה מדבר על כך שהדרך לכיבוי הסבל היא מציאת מקלט בשלושת האוצרות: בבודהה, בדהרמה ובסנגה.

הבחירה להשיט ביחד את ספינת חיינו באוקיינוס הסבל היא התחלה של בניית סנגה.

  1. הזוגיות כשדה קרב. מעצם היותה זירה לכל ההשלכות שלנו. אנו נלחמים עם כל השדים שבנו בתוך קשר. בזוגיות כמו במדיטציה כל השדים יוצאים מהארון וזוהי בעצם הזדמנות לפגוש אותם ולהלחם ההם.

בבודהיזם אומרים שהתרופה נמצאת בדיוק באותו מקום בו נמצא הכאב.

חשוב לציין שכל המאפיינים שבזוגיות קיימים גם בקשרים אחרים אך בזוגיות העוצמה והמהירות הן הגבוהות ביותר מאחר והרגשות של תשוקה ודחייה בזוגיות הם החזקים ביותר בהשוואה לקשרים אחרים.

לכן רמת הפגיעות שלנו בזוגיות היא הגבוהה ביותר.

למה אנו סובלים בזוגיות?

האמת השנייה של הבודהה מסבירה את הסיבות לסבל. כשמדברים על זוגיות ננסה לתאר את הסיבות לסבל בזוגיות.

הסבל שלנו מעצם היותנו חיים בסמסרה שהוא מעגל הלידות והמיתות, הוא הסבל הרגשי. אנו מחפשים מזור ומרפא לסבל הזה. עצם חיפוש מענה הוא נכון בעיקרו ,כולנו רוצים להיות מאושרים ולהפסיק לסבול, השאלה היא באיזה מצב תודעתי אנחנו מחפשים.

כאשר החיפוש נעשה על ידי תודעה לא מיומנת ובמונחים בודהיסטים, תודעה בורה, הרי החיפוש מייצר עוד ועוד סבל.

כשמדברים בבודהיזם על תודעה בורה מתכוונים לאמונות שלנו לגבי העולם, לגבי טיבעה של המציאות: המציאות הפנימית והמציאות החיצונית.אחת האמונות המעידות על בורות, היא האמונה שאושרנו תלוי באדם אחר. או במציאות אחרת מחוץ לנו, היכולה להפוך אותנו למאושרים. אחת הזירות עליה אנו משליכים את יהבנו היא הזוגיות.

מאחר ואנו סובלים מעצם היותנו חיים,  ומחפשים הקלה בסבל, הפכנו את הזוגיות למסגרת עליה אנו שמים את כל הרצונות שלנו, את כל התשוקות שלנו ,את כל החלומות שלנו ,את כל הכמיהות שלנו. אנו חולמים שבן הזוג יגאל אותנו מהגיהינום הרגשי בו אנו מצויים, וייצור עבורנו את גן העדן לו אנו מייחלים.

ראוי לשים לב לכמויות הסרטים הרומנטיים והספרים הרומנטיים המסעירים את הדמיון שלנו ומבטיחים לנו את גן העדן המיוחל אם רק נעשה כך או נעשה אחרת, אם נתלבש כך או נתאפר כך.

הזוגיות הפכה להיות מטרה לסיפוק צרכינו הרגשיים ובעצם הפכה להיות סם בו אנו תלויים כאשר אנחנו מאמינים שאם רק בן הזוג ייתן לי מענה למה שאני זקוקה אהיה מאושרת ונוכל לחיות באושר.

מאחר ואנו משליכים על הזוגיות כל כך הרבה תקוות, ציפיות וצרכים, יחד איתם מתעוררים פחדים. האכזבות מאי מימוש התקוות מייצרות עוד רגשות מרעילים כמו תסכול כעס קנאה ושנאה.

הבורות מייצרת גם את האמונה כי הזוגיות נצחית, מה שמייצר תלות קיומית בה ובמה שהיא אמורה לספק לנו.

בנקודה זו אי אפשר להתעלם מההתייחסות שלנו, יצירי התרבות המערבית למוות כל אורח חיינו וסדר העדיפויות וההשקעות הפיזיות, האינטלקטואליות, הרגשיות והאנרגטיות שלנו, מעידות על העובדה שאנחנו מאמינים שנחיה לעד ושלעולם לא נמות. אנחנו משקיעים משאבים אינסופיים בצבירת נכסים, בהשגת סטאטוס חברתי בטיפוח גופנו כאילו לעולם לא נמות וכל מה שצברנו יישאר איתנו לעד.

אחד העקרונות החשובים בפילוסופיה הבודהיסטית עקרון הארעיות. הכול בחיים הוא ארעי ומשתנה ולכן הוא ריק, אין בו ממשות. ההיאחזות, התלות במשהו ארעי שמשתנה, מייצרת סבל. הארעיות היא גם של גופנו ושל כל ההישגים שצברנו. ע" פ הראיה הבודהיסטית השקעות אלה הן בורות כי הן מחמיצות הבנה חשובה ביותר. אין שום דבר נצחי. הכול ארעי. ולכן ההשקעה צריכה להתמקד בתודעה שלנו ובטיהורה.

כמו כל התופעות בסמסרה גם הזוגיות היא ארעית. היא אינה נצחית. היא מתאימה לנסיבות של החיים האלה. מה אנחנו עושים עם ארעיות זו ,זו הבחירה שלנו. אנו מבינים שאם הזוגיות היא ארעית,יום אחד היא תסתיים בדרך זו או אחרת, אנו שואלים מה אנו יכולים ללמוד על עצמנו, על התודעה שלנו, כי השיעור הזה לא יחזור.כך אנחנו משתחררים מעוינות. האמונה בנצחיות הזוגיות מייצרת כלא. ההבנה בארעיותה מזמנת חירות.

חשוב להדגיש: אף קשר אינו נצחי. לא קשר בין בני זוג, לא קשר בין הורים לילדים וגם לא קשר בין מורה לתלמיד.

ביטוי נוסף לבורות שלנו המייצרת סבל בזוגיות היא האמונה בהרגשה של "אני" כממשית.

כשאנחנו מצפים מבן הזוג לספק לנו מענה רגשי, אנחנו בעצם מצפים ממנו להזין ולחזק את ההרגשה של "אני".

הפילוסופיה הבודהיסטית מרחיבה בסוגיה זו. האמונה הבורה  בממשותו של האני והאמונה שהאושר מובטח רק כאשר בן הזוג ייתן מענה שיחזק את הרגשת האני, הוא חסר תוחלת המייצר סבל. כל ניסיון לחזק את האני שלי יהיה במאבק עם הזוגיות, יחליש אותה וייצר עוד ועוד רגשות שליליים, משמע עוד סבל.

האמונה בהרגשת האני המעורפלת נשענת על האמונה בהיותה ממשית ומוצקה, ועל היותה נצחית. הסיבה לסבל שלנו היא הבורות שלנו המכחישה את עובדת היות כל התופעות ארעיות. הבורות מייצרת את האמונה בנצחיות קיומנו הפיזי והרגשי מה שמייצר תלות ,רגשות שליליים וסבל.

הפילוסופיה הבודהיסטית רואה בחיים בסמסרה גם את הסבל שבהם, וגם את ההזדמנות לשחרור מהסבל.

הדרך לשחרור מן הסבל היא על ידי פיתוח ארבעת הרגשות האין סופיים.

הפילוסופיה הבודהיסטית מציעה במקום לראות בסמסרה מטרה לסיפוק צרכינו הרגשיים, מה שאינו אפשרי, לראות בה מסגרת המאפשרת לי להתאמן בטיהור התודעה שלי מרגשות מטרידים ושימוש בה לפיתוח ארבעת הרגשות האינסופיים.

הזוגיות היא אחת הזירות המשמעותיות ביותר לטיהור התודעה ולחירותה. תודעה מיומנת תבחר לראות בזוגיות סנגה המהווה בית ספר לטיהור התודעה מהשלכות ואלמנטים מפריעים. כאשר אנו רואים את הזוגיות כמסגרת המזמנת לנו את ההזדמנות לאמן את התודעה ולטהר אותה, אנו מבינים שזו ההזדמנות למוסס את הרגשת האני המעורפלת.

מהי תודעה? אין הגדרה חדה וברורה של התודעה. אפשר לתת מטפורה, והמטפורה המתארת אותה באופן המדויק האפשרי היא שהתודעה היא כמו מים המקבלים את צורת המיכל בו הם מצויים.

הגדרה נוספת אפשרית היא שתודעה היא זרם של פעולות. הפעולות שאנו מבצעים, גם משקפים את איכותה של התודעה וגם משפיעים על איכותה. אנו יודעים שתודעה היא מיומנת ע"פ הרגשות, המחשבות והפעולות שהאדם  מבצע. הקנקן בו מאוחסנים המים הוא הגוף הפיזי,וארבעת החושים.

בעצם זוגיות היא חיבור של שתי תודעות, החיבור נעשה כתהליך מתמשך בו מים מקנקן אחד נשפכים לקנקן השני.

כל פעם שיש מעבר הדדי של מים קטן ככל שיהיה, משתנים המים בשני הקנקנים. הדבר דומה לשני נחלים ההופכים לנהר אחד. לכל אחד מהנחלים יש שם משלו, וכאשר שני הנחלים מתאחדים לנהר יש לנהר כבר שם חדש.

במהלך הקשר הזוגי אנו שופכים את התודעה שלנו לתודעה של בן הזוג. שתי התודעות משתנות.

בקשר הזוגי הכוח של ההזדהות הוא מאד חזק ולכן מתרחש התהליך הזה של מעבר התודעה שלנו לתודעת בן הזוג נטייה זו להיות מראה של מצב תודעה של האנשים איתם אנחנו במגע מתרחשת כל הזמן אך הזוגיות המינונים הם משמעותית גדולים יותר.

תהליך זה גם מסביר את נושא בחירת בן זוג. מה שבוחר היא התודעה. בשלב ההתאהבות, כשהתודעה היא בורה היא בוחרת בקנקן ולא במים. היא בוחרת בעטיפת הסוכרייה שנראית מבטיחה ולא בוחנת את מהות הסוכרייה. בתרבות המערבית הנטייה היא להתייחס לעטיפת הסוכרייה: אם הוא חתיך, אם היא יפה, אם הוא משכיל, אם יש לה כסף, וכו'. רק כאשר ההורמונים מתפוגגים אחרי שנתיים שלוש מגלים את הנטיות היותר עמוקות של התודעה ואז מתחילות הצרות.

כשאדם עם תודעה מיומנת מתחבר לסוכרייה עצמה או למים שבקנקן באמצעות הדמיון שלו הוא יוצר את היופי הפנימי בבן הזוג, עליו אפשר לסמוך כי הוא יופי יציב. כשאנו סומכים על יופי חיצוני כמו צורה חיצונית כסף וכו', אלה דברים המשתנים כי אנו מזדקנים.

התהליך הזה של הזדהות של בני זוג הוא כה חזק עד שבן הזוג הופך להיות חלק מאיתנו, אחד מהערוצים שבגופנו. לכן אם אנו רוצים לממש את הפוטנציאל שלנו, אנו חייבים להשתמש בחיבור הזה באופן נכון.

כשאנו מארחים את תודעת בן הזוג שלנו , חשוב שניתן לה את היחס הנכון ואז היתרונות של התודעה שלנו, והחסרונות שלה מקבלים משמעות גדולה. אם יש לנו נטייה לשנאה, נבטא שנאה כלפי בן הזוג.

אנחנו ניצבים בפני בחירה: לצלול לתהום של השדים שבנו, או לרחף מעל הגלים שיוצרים שדים אלה. הבחירה היא בין להיות שלולית כאשר כל חתיכת בוץ מעכירה אותה, או להיות אוקיינוס שהוא כה גדול ועמוק שחתיכת בוץ גדולה ככל שתהיה לא תמנע ממנו להתחדש ולטהר את עצמו.

לכן חשוב ע"פ הבודהיזם לפתח את ארבעת  הרגשות האינסופיים בתודעה שלנו בהקשר ל הקשר הזוגי דהיינו להפוך אותה לאוקיינוס. אם התודעה שלנו תהיה משוחררת משדים אלה, מרגשות שליליים מטרידים ותכיל את ארבעת הרגשות האינסופיים היא מהווה מקלט לבן הזוג מהסבל ,מה שמאפשר לו לפתח בתודעתו רגשות יקרים אלה ולהיות מקלט לבת הזוג. ובכך בני הזוג יכולים ביחד לסיים את הסבל. אם נצליח להבין בכל הרבדים של התודעה שלנו כי הזוגיות אינה מטרה, אלא כלי לאימון התודעה לחירות, נוכל להפוך אותה למקלט מפני הסבל.

לכל אחד מארבעת הרגשות האין סופיים יש רגש מקדים המוביל לרגש הרגש האינסופי.

נתינה מובילה לרצון טוב

אמון וביטחון מוביל לחמלה

הכרת תודה מובילה לשמחה

סבלנות מובילה לשלווה.

יהודית זבולון