האקווין

סמנטבהדרה, ציור מאת ולדימיר פיאצקי

סמנטבהדרה, ציור מאת ולדימיר פיאצקי

האקווין אקאקו (1768-1686)  נולד למשפחה שהייתה ממונה על סוכנות דואר בכפר קטן ביפן. זו הייתה משפחה מכובדת שהיו בה סמוראים, וסבו היה נזיר זן. משפחתו קיימה את מצוות מסורת הדת המקומית. האקווין עצמו היה ילד מרשים ביותר שקלט בחריפותו את סביבתו. הוא היה בן 11 כאשר נכח לראשונה בדרשה על העינוי המחכה לחוטאים במימד של הגיהינום, מה שעורר בו פחד גדול. בחפשו שחרור מן הסבל, החליט האקווין להקדיש את חייו לשרות דתי, והלך בדרך זו עד סוף ימיו. הוא חי  את חייו  כנזיר נודד, בחפשו מורה ראוי, כשהוא ממשיך בלימודי הדת, ולשמש כמשרת הדת. הלהט שלו היה כה חזק, עד כי גרם לו לפתח מחלה  קשה.אף אחד לא הצליח לרפא אותו.כוחותיו עזבו אותו, ויחד איתם, גם תקוותו לחרות מן הסבל. במהלך חיפושיו אחר מרפא, מצא האקווין את המורה שלו, האקויו , במנזר יפני מרוחק. בעודו חוקר את מחלתו של האקווין , לימד אותו האקויו את שיטת החמאה נמסה, ששמרה על כוחו, ואפשרה לו להמשיך בתרגולו. מפגש זה והריפוי, היוו נקודת מפנה בהבנתו את הדהרמה.

האוטוביוגרפיה של האקווין " קיסוס פראי", כתוב בשפה כה בהירה ומלאת חיים, עד כי קשה להאמין שהיא נכתבה לפני כ 300 שנה. לאחר שהחלים, היו להאקווין שני הבזקים של הארה, והשגת שחרור מן הסבל. בזמנו , כמו בימינו אנו, האקווין היה ועודנו נודע בשל מורשתו היצירתית הנרחבת: ספרים, ציורים, וקליגרפיות. עד למותו, חיפש האקווין דרכים חדשות להפצה והסברה של הדהרמה, כשהוא אינו שבע רצון מהגישה הדוגמטית, שהייתה נהוגה בזמנו ביפן. האקווין מת כשהיה בן 82, כשהוא מלמד עד ימיו האחרונים. כאשר ביקשו ממנו  תלמידיו לנוח, הוא נהג לענות:מהי עייפותי בהשוואה לרעב הקורע את תלמידי". אחרי מותו מצאו תלמידיו בין שיירי אפרו אבן יקרה כחולה; "חכמה ומדיטציה" פירות חייו של האקווין.

הערות

בדיון על סיפורו של האקווין, מסר המורה שלי ולדימיר פיאצקי את ההערות הבאות:

מחסה הוא בלתי ניפרד מטבע התודעה של התלמיד, חכמה של העולם, והחכמה הנצברת של החברה. זוהי הדרך להתגבר על סבלו של הפרט. סיפורו של האקווין ,אחד ממורי הזן הגדולים, הוא יפה ומלמד. האקווין היה מורה זן יפני והבנתו את הדהרמה יובאה מסין ומיפן. בודהה הסביר את דרך האמצע, כדרך בין סגפנות קיצונית, לבין התפנקות חייתית בחיפוש אחר עונג. רמה מסוימת של סגפנות חשובה למהלך בריא של תרגול, אך עליה להיות מנוהלת במיומנות, מבלי ליפול לקיצוניות. האקווין נהג לתרגל סגפנות חמורה. לא היו לו מאגרי ידע או ניסיון בהתגברות על מכשולים. הוא חלה כתוצאה מתשישות. חוליו זה ביטא עצמו בתשישות של מערכת העצבים ותשישות פיזית שהובילו את האקווין למצב בו הופיעו הזיות וחוסר שקט.

הגורם למחלה זו היה  הצטברות של מתח כתוצאה מתרגול לא מאוזן ( מתח מצר את הערוצים העצביים ומקטין את מוליכותם.) במשך זמן רב חיפש האקווין ריפוי עד שפגש את מורו האקויו, שלימדו שיטת ריפוי.

המורה האקויו היה טאואיסט. בטאו מושקעת  תשומת לב רבה לזרימת אנרגית החיים, הצ'י , ולאזור הבטן התחתונה, הממוקם מתחת לטבור, שהוא מאגר אנרגיית החיים העיקרי בגוף. שיטות של אוטוסוגסטיה בשילוב ריכוז מנטאלי והתבוננות בזרימת האנרגיה, היו שיטות  שהיו נהוגות בטאו. האקויו לימד את האקווין את שיטת האוטוסוגסטיה של החמאה הנמסה.

השיטה היא:

אנו מתחילים ביצירת דימוי מנטאלי של חמאה טהורה, רכה בעלת ניחוח נעים.החמאה הינה  בגודל של ביצת ברווז. הדמיית חתיכת החמאה על ראשינו  מייצרת תחושה נעימה. זוהי תחושה של לחות מצננת המטפטפת מהראש וזורמת למטה לכל אורך הגוף, שוטפת ומרגיעה את כל חלקיו, את האיברים הפנימיים, השרירים,והגידים. כאשר נושמים נשימה עמוקה אנו חשים באזור הטבור וחלקו התחתון של הגוף בזרימה ישירה של אנרגיה(צ'י) עד לכפות רגלינו. כאב ומתח המרוכזים בגופנו ובאיברינו הפנימיים, זורמים  כמים במורד הגוף, עד שאנו חשים זרם חזק של אנרגיה חיונית המחממת את כפות רגלינו  ומתעוררת בגופנו. במהלך תרגיל זה יש להזדהות באופן מלא עם אנרגיה חיונית זו. באותו זמן יש להתרכז  בחזרה על המילים הבאות תוך כדי ניסיון להבין את משמעותן:

אוקיינוס זה של הנשימה, המצוי מתחת לטבורי,

מותני והגפיים שלי עד לעקבי

הוא באמת פני-

הפנים שאינם זקוקים לנחיריים

       (כדי לנשום)

אוקיינוס זה של הנשימה, המצוי מתחת לטבורי,

מותני, הגפיים שלי, עד לעקבי

הוא המחסה  האמיתי שלי –

המחסה שתמיד איתי.

אוקיינוס זה של הנשימה, המצוי מתחת לטבור שלי,

מותני, הגפיים שלי עד לעקבי

הוא ארצי האמיתית-

הארץ שאינה זקוקה לתכשיטים.

אוקיינוס זה של הנשימה, המצוי מתחת לטבור שלי,

מותני, והגפיים שלי עד לעקבי

הוא אמיטבהה, האור האינסופי  האמיתי של גופי-

אמיטבהה, האור האינסופי שאינו זקוק לשום דרשה.

"אוקינוס הנשימה" ממוקם שלושה סנטימטרים מתחת לטבור, באזור הבטן התחתונה, היכן שמרכז הגרביטציה שלנו ממוקם. במהלך המדיטציה כוחותינו החיוניים מתרכזים באזור זה , ומכווננים לריפוי. על פי תורת הזן, המונחים  "פנים אמיתיות" , " המחסה האמיתי", " ארץ הטוהר" ואמיטבהה, האור האינסופי, הם מילים נרדפות לטבע הבודהה. אין לחפש את טבע הבודהה מחוץ לנו, אלא להשיגו במעמקי ה"עצמי" הגבוה שלנו.

שיטת החמאה הנמסה, ממלאת ומרגיעה את הגוף כולו, במיוחד את חלקו התחתון.מדיטציה זו ריפאה את האקווין. מנקודת ראות פיזיולוגית, ניתן להסבירה על ידי העובדה שאבי העורקים הוא כלי הדם הרחב ביותר, וכאשר הוא מלא- יש שביעות רצון. באמצעות תרגול שיטת החמאה הנמסה, השיג האקווין  את הרחבת ערוצי האנרגיה של גופו. כאשר מתרחבים הערוצים שלו, הוא מבין כי החכמה מעולם לא עזבה אותו, שהיא הייתה עימו כל העת, גם בעת מחלתו.

ההחלמה הופכת לרגע מכריע בתרגולו של האקווין. אחרי ההחלמה הוא חווה מספר חוויות והופך להיות בטוח בטבע התודעה שלו. מילוי החלק התחתון של הגוף והרחבת הערוצים, מייצרת תחושה של שביעות רצון, שאינה מופרעת על ידי שום נסיבות חיצוניות. תחושת שביעות הרצון של הערוצים המורחבים, מובילה לתחושת שובע, אתה ניתן להשוות ליציבותו של פנס בעל תחתית רחבה  וחזקה, שאינה מופרעת על ידי הרוח. האקווין חי חיים פעילים ביותר, סייר ברחבי יפן, מסר דהרמה לקהל שהלך וגדל, הוא הפך לסופר וצייר.כל עבודתו היצירתית מאופיינת, בפשטות ושלווה, רוגע ושביעות רצון.עד סוף ימיו הוא נישאר נזיר, אך נזירותו הייתה יעילה וחכמה.

מרינה שרמן
תרגום לעברית: יהודית זבולון