קסאפה-סיהנאדה סוטה, דיגהה ניקאיה 8 (שאגת האריה לקסאפה)

שאלתו של קסאפה

הסגפן הערום קסאפה שואל את בודהה: האם אמת הדבר כי בודהה מגנה את כל סוגי הסגפנות?

תשובתו של בודהה

אין זה נכון, – עונה בודהה, – בראייה אלוהית אני רואה את הדברים הבאים:

ישנם סגפנים אשר כופים על עצמם פרקטיקות סגפנות קשוחות, אך חלקם נולדים אחרי המוות בעולמות תחתונים, וחלק אחר – בעולמות עליונים. ישנם גם סגפנים אשר מטילים על עצמם נטלים לא משמעותיים (ללא הגבלות משמעותיות), אך חלקם נולדים אחרי המוות במצב אומלל, וחלק אחר – במצב מאושר. לכן, בודהה אינו מגנה סגפנות מכל סוג שהוא, ואינו מוכיח את כל הסגפנים. כלומר, מידת חומרתה של הסגפנות וסוגה אינם קובעים האם המתרגל יצליח להשתחרר מן הסבל.

המשך הסברו של בודהה

בודהה אומר לקסאפה שישנם מתבודדים וברהמינים מסויימים, חכמים ומיומנים, המסוגלים לפלח שערה (בעזרת הבנתם החדה), לנתץ בתנועות תודעתם תפיסות מוטעות. בנושאים מסויימים השקפותיהם תואמות להשקפותיו של בודהה, ובנושאים אחרים – אינן תואמות. לפיכך, בודהה מציע להניח בצד את הנושאים בהם השקפותיהם נבדלות, ולחקור את הנושאים עליהם הן בודהה, והן המתבודדים והברהמינים האחרים חושבים את אותו הדבר.
מה אפוא כולל מחקר זה? בודהה מציע שמורים וקהילות תלמידים ישאלו אלה את אלה שאלות שתאפשרנה לקבוע מי נמנע ממעשים רעים במידה רבה יותר – בודהה או מורים אחרים? מי נאמן יותר לדברים טובים – בודהה או מורים אחרים? וכך קורה, – אומר בודהה, – שהאנשים אשר ערכו מחקר זה מסיקים כי בודהה ויתר במידה רבה יותר על כל הרע, וכי בודהה נאמן במידה רבה יותר לכל הראוי לשבח. וגם לגבי קהילתו של בודהה הם מסיקים את אותה המסקנה, והיא: קהילתו של בודהה ויתרה במידה רבה יותר על כל אשר הינו נבזי, ומפתחת את כל הטוב במידה רבה יותר מאשר קהילותיהם של מורים אחרים.

הסבר מהות ההתבודדות והברהמיניזם

קסאפה מונה סגפנויות­ שונות הנפוצות בקרב הסגפנים. בינהן הגבלות על סוגי מזון מסויימים ועל כמויותיהם; לבישת בגדים גסים ולא נעימים או היעדר בגדים; עמידה בנסיונות שונים, כמו למשל ויתור על ישיבה, שהייה ממושכת בכריעה, שכיבה על מיטה עם קוצים, וכדומה.

בתגובה, בודהה מדגיש שוב כי שיטות הסגפנות הן לא מה שחשוב, אלא האם הסגפן פיתח מוסר ידידותיות בעזרתן. רק את הסגפנים החברותיים שהשמידו בתוך עצמם כל עוינות וטיהרו את תודעתם, בודהה מכנה ברהמינים ומתבודדים.

אנחה כבדה של קסאפה

בשמעו את התזכורת של בודהה על כך שרק בעזרת טיהור המוסר והתודעה אפשר לממש התבודדות וברהמיניזם, קסאפה אומר: "קשה לממש התבודדות, גוטמה המכובד, קשה לממש ברהמיניזם". בודהה מסכים עם דבריו. הוא אומר כי אם כל סוגי הסגפנות שנמנו על-ידי קסאפה היו מובילים להצלחה, אזי כל אחד יכול היה להגיע אל האמת, אפילו אדם בור. קשה להשיג השתחררות, מכיוון שהסגפנות לבדה אינה מספקת בשביל כך.

"קשה לזהות מתבודד, קשה לזהות ברהמין", – אומר קסאפה. ושוב בודהה מסכים עימו. הרי אם אפשר היה לזהות מתבודדים וברהמינים אמיתיים לפי סממנים חיצוניים של סגפנות, אזי קל היה הדבר. אולם, את אלה שהגיעו להשתחררות ניתן לזהות רק על-פי הישגי מוסר וחוכמה, שהם סממנים פנימיים.

"גוטמה המכובד, מהם, אם כך, מוסר וחוכמה מושלמים?" – שואל קסאפה.

דרשתו של בודהה על מוסר, מחשבה והבנה מושלמים

בודהה מתאר לקסאפה את דרך ההיטהרות המוסרית והמדיטטיבית. בראש ובראשונה, בודהה מסביר כי יש להימנע מגרימת נזק לאחרים, לוותר על קמצנות וחמדנות, לוותר על הכפשה, גסות וקלות-דעת בדיבור. לאחר הסרת התכונות הרעות, המתרגלים מפתחים שביעות רצון בעזרת ריסון החושים והרגשות. בשלב הבא, יש להסיר את חמשת המכשולים של התודעה: רצון רע, קיבעון, אי-שקט וייסורים, חמדנות וספק. הסרת המכשולים מאפשרת ליישם את ארבעת השלבים של ריכוז מדיטטיבי (ג'האנות, עליהן ועל הסרת המכשולים ראו סמנאפאלה סוטה, דיגהה ניקאיה 2). כאשר המתבוננים מיישמים את ארבעת שלבי הריכוז, הם מפנים מחשבה מחודדת לחקירת זמניות הגוף והיותו נתון לסבל ולפירוק, ומפסיקים את תלות התודעה בגוף. בודהה משווה את המחשבה המחודדת של המתרגלים לחוט צבעוני המושחל דרך אבן בריל כחולה יפה, מבריקה, משוייפת, שקופה, מושלמת. אבן זו היא סמל לחוכמה.

שאגת האריה של בודהה לסגפן קסאפה

בחלק האחרון של הסוטה מתבהרת משמעות שמה. התרגום המילולי של "קסאפה סיהנאדה" הוא "שאגת האריה לקאספה". ביוגה נעשה שימוש רחב במושג "שאגת אריה". כפי שאריה הבטוח בעוצמה שלו, מבסס את עליונותו מעל בעלי חיים אחרים, כך החכם אשר בטוח בהבנה שרכש אודות האמת, מכריז על מעמדה העליון ללא היסוס. הכרזה כזו ניחנה בגוון אקסטטי המבוטא בספרות הבודהיסטית המאוחרת בדוֹהוֹת (שירי השראה) שנכתבו על-ידי המאהאסידהים, לדוגמא בשיריו של מילרפה.

בודהה פונה לקסאפה ואומר שמוסר הלימוד שלו הוא הטוב ביותר; התנזרותו של בודהה מן העולם היא מיטבית. ישנם מתבודדים וברהמינים המתארים את ידיעתם, אך בודהה הוא הטוב מביניהם. ישנם מתבודדים וברהמינים המטיפים השתחררות, אך בודהה אינו רואה אף לא אחד השווה לו או טוב ממנו בהיבט זה.

בהמשך, בודהה מספר לקסאפה שהוא שואג בשאגת אריה לא רק כאשר הוא מתבודד, אלא גם בפני אסיפה של אנשים; לא רק שואג, אלא גם משיב על שאלות (כלומר אינו מפגין אי-ידיעה); לא רק משיב אלא גם תשובותיו מניחות את הדעת; לא רק מניחות את הדעת, אלא גם מעוררות אמון; לא רק מעוררות אמון, אלא המאזינים לבודהה לא רק מפתחים אמונה, אלא גם הולכים בדרך האמת; לא רק הולכים בדרך האמת, אלא גם מגיעים אל היעד.

הצטרפותו של קסאפה לסנגהה

הסגפן קסאפה, הידוע גם כ"קַשְׁיָפַּה" או "מָהָקַשְׁיָפַּה" לימים היה אחד מתלמידיו המפורסמים ביותר של בודהה, ועזר לו להוביל את הסנגהה להתעוררות. במשפטים המסיימים את הסוטה מוזכרת הצטרפותו של קסאפה לסנגהה. מאחר שקסאפה השתייך קודם לאסכולה אחרת, הוא התקבל לסנגהה רק בתום תקופת נסיון שארכה ארבעה חודשים.

אופייו המיוחד של הדו-שיח בין בודהה לקסאפה

הדו-שיח בין בודהה לקסאפה המתואר בסוטה זו מתקיים באווירה מיוחדת. בודהה מציג בפני קסאפה דמות של גורו, כיוון שהוא חוזה כי קסאפה יפגין נאמנות יוצאת מן הכלל לדהאמה. האריה אינו שואג על עכברים ובעלי חיים קטנים כדי להפגין את עליונותו עליהם. האריה שואג בפני אריות אחרים. לבבותיהם של בודהה וקסאפה נפגשים.

 

שכתוב וביאור: ולדימיר פיאצקי וסמדר פיאצקי

תרגום: סמדר פיאצקי וחנן פיאצקי