דהמה-דיאדה סוטה, הורשת הדהמה (מג'הימה ניקאיה 3)

מבוא

בודהה מסביר לתלמידים את ההבדל בין ירישת הדהמה לבין הישגים עולמניים (שייכים לחיים בחברה, ולא לחיי נזירות), ותלמידו הוותיק שריפוטרה מנחה את התלמידים בדרך קבלת הירושה האמיתית.

יתרון הסגפנים

אלו המסתפקים במועט, סבלניים כלפי קשיים סמסריים זמניים, הם בעלי יתרון בירישת דהמה. בודהה משווה שני תלמידים: הראשון – תלוי במידת השובע וברמת הכוחות, השואף להיות שבע בכל יום, והשני – זה שמוכן לקבל במידה שווה הן חולשה והן עייפות המופיעות בעקבות מחסור במזון ביום כלשהו.

בודהה מתייחס לתלמיד השני כאל ראוי יותר.

את השיחה ממשיך אחד מתלמידיו הוותיקים של בודהה – שריפוטרה. הוא מספר על שלושה חסרונות של תלמידים שלא מסוגלים לרשת דהמה: הם לא מפתחים בתוכם התנזרות ויכולת להתבודד; הם לא מחסלים הרגלים רעים; מתוך קלות דעת, הם משתוקקים לחיים מפוארים ולהנאות חושיות.

התועלת האמיתית של יורשי הדהמה

שריפוטרה ממשיך את הרצאתו, ומדבר על דרך האמצע שבה הולכים יורשי הדהמה, ועל רצון טוב וידע שהיא מעניקה להם; הדרך שמובילה לרוגע, לידע נשגב ולניבאנה. דרך האמצע מיושמת כטיהור של שמונה תכונות: 1) השקפה, 2) חשיבה, 3) דיבור, 4) התנהגות, 5) פרנסה, 6) השקעת מאמצים, 7) זיכרון, 8) ריכוז.

בהולכם בדרך האמצע, יורשי הדהמה מפיקים תועלת אמיתית – הם משתחררים מתכונות רעות של התודעה.

שריפוטרה מונה תכונות רעות של התודעה, שיורשי הדהמה מסלקים:
1) קבוצת תכונות הקשורות לחיפוש רווח עולמני: חמדנות, קמצנות, קנאה, שקרנות, רמאות וצביעות
2) קבוצת תכונות שקשורות לאי-שביעות רצון: רצון רע, שנאה, כעס, גאוותנות
3) קבוצת תכונות הקשורות לאדישות כלפי דהמה: עקשנות, חוסר ריסון עצמי, חוצפנות, חמקמקות, עצלנות.

סיכום וניתוח: ולדימיר פיאצקי וסמדר פיאצקי

תרגום: חנן פיאצקי וסמדר פיאצקי