ג'ינה מאהאווירה

(בודהיזם וג'איניזם)

ג'ינה מאהאווירה, הידוע גם בשם ניגאנתה ג'נאטאפוטה, חי באותה תקופה בה חי הבודהה, המאה השישית לפנה"ס. מאהאווירה היה כנראה מבוגר מעט מבודהה. מאהאווירה היה מייסד הג'איניזם. יש הרבה מן המשותף בחיים של בודהה ומאהאווירה: כמו בודהה, מאהאווירה נולד למשפחת אצולה, וקיבל חינוך מצוין ששילב ואומנויות לחימה. משמעות השם "מאהאווירה" היא "הלוחם הגדול". שם זה ניתן לו לאחר שאילף נחש קוברה ופיל. זה קרה כאשר הוריו נפטרו (כשהיה בן שלושים באותה עת), והוא פרש מהחברה הרגילה והפך לסגפן נודד. במהלך חיפושיו את דרכו, למד מאהאווירה שיטות תרגול רוחניות שונות. כשהיה בן ארבעים הוא חווה חיזיון טהור של כל מימדי הקיום, כולל המימד של ישויות עדינות והמימד של סידהים נטולי גוף, שכונו "המושלמים" והופיעו בזוהר הטהור של המודעות. מאהאווירה הפך לג'ינה, זה שכבש את הקארמה ועזב את מעגל הלידות והמיתות. מאוחר יותר הוא ייסד את בית הספר שלו, ג'אייניזם, מסורת של בוני הדרך, החוצה את אוקיינוס הסבל.

הג'איינים הינם סגפנים המתישים את עצמם בצומות ממושכים, עמידה ללא תנועה בידיים מורמות ותרגילים אחרים, שמטרתם היא דחייה של פיתויי עולם הלידות והמיתות על ידי פיתוח רצון חזק בלתי שביר. בוראי הדרך חוצת אוקיינוס הסבל, יצרו את מטרתם להפסיק את הסבל של היקום כולו  על ידי טיהור תודעתם שלהם. הבסיס של תורתו של מאהאווירה הוא עקרון ה"אהימסה", העיקרון של אי פגיעה ביצורים חיים, כולל חיות וצמחים.

מאהאווירה היה סגפן רציני, שאכל רק מידי פעם, ורק מזון שהושג ללא אלימות, כמו פירות שנשרו מן העצים. הוא נהג להתהלך ערום ולעיתים קרובות נירדף על כך , והוכה על ידי הכפריים. עינויים לא שברו את רוחו, אלא חיזקו את החסד שנטה כלפי כל היצורים החיים. מאהאווירה מסר את תורתו, כשהוא נישען אך ורק על חוויית המימוש האישית שלו. הוא תיאר את היקום כגלגל, שמרכזו בנוי ממימדים של יצורים משוחררים, ושהיקפו בנוי מעולם של סבל. הוא דיבר על הערך האבסולוטי של גישת החסד כלפי כל היצורים החיים.

מאהאווירה מסר גם את התיאוריה של חמשת הגופים, שבאינטראקציה ביניהם מהווים את היצור האנושי:

  1. גוף-צורה, המורכב מאלמנטים חומריים;
  2. גוף של תפיסות, אנרגיה;
  3. גוף של תודעה – גוף עדין המסוגל לטרנספורמציה פלאית;
  4. גוף של אש או גוף של סמסקרות, רשמים מנטאליים;
  5. גוף של איכויות מודעות, או גוף של רצון.

מאהאווירה ניפטר בגיל 72, כשגופו מתמוסס באור של קשת בענן, ומשאיר רק שיער וציפורניים.

לג'אייניזם, התורה שיסד מאהאווירה, יש בסיס חזק, ועד היום יש לה חסידים רבים בהודו. אחד מחסידיו הבולטים היה מהטמה גנדי.

הערות

כאשר דנתי בסיפורו של מאהאווירה עם המורה שלי, ולדימיר פיאצקי, הוא מסר את הערות הבאות:

ההיסטוריה של היחסים בין הבודהיזם לג'אייניזם.

על מנת להבין את השפעת מורשת הג'איניזם על הבודהיזם, חשוב לחקור את ההיסטוריה של היחסים של הבודהיזם עם הג'איניזם ועם מאהאווירה. בסוטרות מצויים אזכורים שליליים רבים של סגפנים, במיוחד הסגפן נאגיטה. יש לזכור כי סוטרות רבות נכתבו על ידי חסידיו של הבודהה לאחר מותו. בודהיזם וג'איניזם היו קיימים כמעט באותה תקופה, והבודהיזם ירש עקרונות רבים מן הג'איניזם: עקרון חמשת הגופים, התיאוריה של הגלגל הקוסמי של לידות חוזרות, הרעיון של התמוססות הגוף באור טהור, ותיאורית הארעיות. בהצנעת קשר זה, ניסו הפרשנים המוקדמים של הבודהיזם, להפגין יתרון של הבודהיזם על הג'איניזם. שלילת שורשי הבודהיזם, הופכת את תרגול הבודהיזם לבלתי אפשרי. ברצון זה לשלול את שורשי הבודהיזם אין דבר מלבד הרצון להיות מיוחד, וניסיון להיות הצודק היחידי. זה  מרשים ביותר להיות חסיד של הבודהיזם, אך יש להכיר את המקורות של רעיונותיו של הבודהה, ולהכיר תודה, מאחר ואין שום דרך רוחנית ללא הכרת תודה. חוסר היכולת להבין זאת גרם להתפצלות הסנגה לשני מחנות עוינים. מילותיו של הבודהה והפרשנות שלהם, קיבלו משמעות אבסולוטית, והשכל הישר נקטע. ניתן היה לחשוב שכל מה שלימד הבודהה היה ידע חדשני, והייתה התעלמות מן העובדה שהיו עוד מורים שהגיעו להארה. כאשר תורה משיגה ביקורת עצמית, היא גם משיגה התקדמות וחיים .הסוטרות אינן נטולות חטאים, ופרשניהן הם לעיתים "עיוורים", כך שהחלק החשוב של הצמיחה של המתרגל הבודהיסטי מתרחש כאשר הוא לומד לקחת אחריות על האופן בו הוא מפרש את משמעות הכתוב, כשהוא קורא בסוטרות או בכתבים אחרים בתשומת לב, ובהלך רוח ביקורתי. כאשר מה שנאמר או ניכתב מאומץ בעיוורון ומוכרז כאמת האבסולוטית, עמדה זו הופכת להיות עמדה פנאטית. בבודהיזם כמו בכל דת אחרת, יש די והותר פנאטים חסרי מחשבה המביאים את רעיונותיהם השטותיים עימם. גישה זו אינה מחזקת את חיוניות התורה.

הניסיון להבנות דת או תורה אידיאליים, שאינם מושרשים בניסיון הדורות הקודמים הינו הרסני לתורה החיה. רק באמצעות הכרת תודה ניתן להתגבר על פנאטיות. היכן שיש הכרת תודה אין המעטה בערכם של שורשי התורה. אם שורשי הג'איניזם יועלמו מהבודהיזם המודרני, הרבה לא יוותר ממנו .

כאשר אנו מנסים להתאים כל דבר, להפוך כל דבר לסטרילי ונקי, אנו ממעיטים בערך שורשיו. מאפיין בולט של הבודהיזם, המבדיל אותו משאר הדתות והתורות, היא אי ההיאחזות בתמצית שלו. באותה דרך פרי בשל שונה מפרי שאינו בשל: הפרי אינו ניצמד לקליפתו-צורתו, ומוכן להוות מזון עבור אחרים.

ספק הוא מכשול עדין. ישנן שתי דרכים להתגבר על ספיקות: הדרך הלא יעילה היא כאשר אנו מדחיקים ספיקות באמצעות סמכות אבסולוטית, כמו: "התורה שלנו היא הכי טובה; המורה שלנו הוא הכי טוב". בדרך זו אנו יוצרים לעצמנו חוויה של היותנו נבחרים, ומציבים עצמנו כנגד העולם ומוצאים עצמנו בבידוד. זהו אך ורק ניסיון להבנות הארה, אך לא לזהות את טיבעה האמיתי. דרך יעילה היא כאשר אנו קולטים את חסרונותינו, ועדיין ממשיכים בדרך, בוחרים בה כשאנו מונחים על ידי הכרת תודה. הידע טבוע בכל היצורים החיים: בחיפושית, בחתול, בכלב, אך רק על ידי זיהוי חסרונותינו, חולשותינו וספיקותינו, וראייתם כטבע התודעה, נוכל לגלות ידע זה. אין שום היגיון בהבניה של אמונה אבסולוטית, יש היגיון בזיהוי טיבענו.

שאלת המורשת, היא למעשה שאלה של סטאטוס: שאלה של האם אנחנו טובים יותר או חכמים יותר מאחרים. בעבר יחסו של הבודהיזם כלפי הג'איניזם ניסה להבנות את בודהה כאבסולוטי, לגרום לנו להאמין שהוא טוב יותר, וחכם יותר מהג'איינים "המלוכלכים". זוהי שטות אותה אנו פוגשים בכל מקום: חסידי זן מחשיבים עצמם מיוחדים, חסידי וג'רהיאנה רואים עצמם מתקדמים יותר מחסידי הינאיאנה.

זוהי הבנייה לא יעילה של סטאטוס. אנו חשים בטבענו המוגבל כעצב, והעצב מקרב אותנו לדעת את טבע התודעה. כאשר אנו מבינים שטיבענו אינו יוצא דופן, אנו מתחילים לחוש שמחה שקטה, כאילו איננו צריכים לרסן עצמנו יותר, ולעשות עם עצמנו "משהו". עלינו לחקור את טיבענו, בעודנו  מכירים תודה. הג'איינים הם בוני החצייה. הבודהה שילב את מורשתם ולימד את דרך האמצע. הניסיון לבנות סטאטוס, אך ירחיק אדם מהמקור שלו.

מרינה שרמן
תרגום לעברית: יהודית זבולון