אינדריה-בהוואנה סוטה, התבוננות ברגשות, מג'הימה ניקאיה 152

מבוא

תלמיד צעיר של ברהמין סיפר לבודהה שמורהו מלמד לא לראות בעין צורות, ולא לשמוע באוזן קולות. בשמעו את הסיפור, בודהה אמר שאם מתייחסים לסוג כזה של תרגול כאל התבוננות מיומנת, אז עיוורון וחירשות אמורים להיחשב לסגולות.

לאחר מילים אלו, אנאנדה ביקש מבודהה להסביר איזה יחס לאיברי החישה ולחושים הוא יחס נבון ומיומן. בתגובה בודהה תאר את סוג ההרהורים שמובילים להתבוננות שלווה בפעילות החושים, וגם היבטים שונים של חירות התודעה הנובעים משלווה זו.

התבוננות שלווה בששת החושים

כאשר היצורים חשים תופעות שונות, הם חווים הרגשות נעימות, לא נעימות, וגם את הזמניות וההשתנות של התחושות הנעימות והלא נעימות.

יצורים לא מיומנים חווים בעקבות זאת בילבול, מבוכה. אולם, תלמיד שלמד היטב חושב באופן הבא: "משיכה לנעים, דחיית הלא נעים, בלבול בנוגע לדברים זמניים – כל התכונות האלה מעוצבות בגסות, מורכבות באופן מגושם, יצריתן מותנית בשרשרת הסבל". הודות לשיטת הרהורים זו, משתחררת המודעות לששת החושים:

כפי שאדם רואה פוקח ועוצם את עיניו – באותו אופן תלות, דחייה ובלבול בנוגע לדברים הנתפסים בראייה מפסיקים להתקיים בתודעתו של תלמיד שלמד היטב, ובמקומם מתבססת מודעות שלווה לצורות.

כזו גם הדרך של הרהורים נכונים על תפיסות חוש השמיעה. תלמידים שלמדו היטב משתחררים מתלות, מדחייה ומבלבול בנוגע לשמיעה בקלות שבה אדם מקיש עם אצבעותיו, והם מתבססים במודעות שלווה לקולות.

כאשר הם מהרהרים כך על תפיסות חוש הריח, תלמידים שלמדו היטב משתחררים מתלות, דחייה ובלבול בקלות וללא מכשולים, כאילו מגרעות אלו היו טיפת מים הנוטפות מעלה לוטוס, הנטוי קלות.

ממשיכה, סלידה ובלבול בנוגע לתפיסות חוש הטעם, תלמידים שלמדו היטב משתחררים באותה קלות כמו אדם שעל קצה לשונו הצטברה ליחה, והוא יורק אותה.

בנוגע לתחושות גופניות, השחרור מתרחש באותו אופן שבו אדם חזק מקפל ופושט את ידו.

לבסוף, בנוגע לתפיסת רעיונות, השחרור דומה למצב שבו מטפטפים מים על מחבת רותחת, והמים מתאדים ונעלמים במהירות.

כך, נעלמים במהירות משיכה, סלידה ובלבול בנוגע לפעילות החושים אצל אלו שמודעים להיותם של החושים מעוצבים באופן גס, מורכבים באופן מגושם, ונוצרים בשרשרת של סוגי סבל המותנים זה בזה.

חופש בנוגע לתפיסות

חכמים, המתבוננים בשלווה בתפיסות החושיות, משוחררים בחמישה אופנים. הם יכולים מרצונם:

1)לזהות היעדר נעימות בדבר מושך

2)לזהות נעימות בדבר לא מושך

3)לזהות נעימות בדבר לא מושך ובדבר מושך

4)לזהות היעדר נעימות בדבר לא מושך ובדבר מושך

5)לעזוב משיכה, סלידה ובלבול, ולשהות במודעות שלווה וזכרון עקרונות הדרך.

סיכום

לאחר ההדרכה, בודהה הזכיר לתלמידיו שכאשר הוא מלמד, הוא ממלא בחמלה את חובתו כמורה. באותה העת, התלמידים צריכים להתגבר על שאננות, ולתרגל במסירות הבנה של דהרמה דרך התבוננות.

שכתוב וביאור: ולדימיר פיאצקי וסמדר פיאצקי

תרגום: חנן פיאצקי וסמדר פיאצקי